מאת: יוסי ג׳ימי, לוכד נחשים מוסמך
בישראל, המפגש עם נחשים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים במדינה שטופת שמש. מרגע שמתחילה עונת האביב ועד לשלהי הסתיו, הטלפון של לוכדי הנחשים לא מפסיק לצלצל. אבל יחד עם הנחשים, מתעוררים בכל שנה גם סיפורי המעשיות. חלקם עברו מדור לדור וחלקם נוצרו מתוך פחד רגעי, אך רובם פשוט לא נכונים ומייצרים בהלה מיותרת או התנהלות מסוכנת בשטח.
הגיע הזמן לעשות סדר ולנפץ את המיתוסים הנפוצים ביותר על נחשים בישראל.
מיתוס 1: "הנחש רדף אחרינו!"
זהו המיתוס הנפוץ ביותר, והוא נובע לרוב מפרשנות לא נכונה של המציאות בשטח. נחשים הם חיות נרדפות, לא רודפות. האדם הוא טורף ענק ומאיים עבורם, והדבר האחרון שנחש רוצה הוא "דו-קרב" מול יצור שגדול ממנו פי כמה. כשמישהו מעיד ש"נחש רדף אחריו", ברוב המוחלט של המקרים הנחש פשוט ניסה להגיע למקום המסתור הקרוב ביותר – שיח, מחילה או סדק בקיר – והאדם פשוט עמד בנתיב הבריחה שלו או רץ באותו הכיוון. הנחש לא מחפש אתכם, הוא מחפש את הביטחון שלו.
מיתוס 2: "מצאנו נחש קטן, האמא בטח מחכה מעבר לפינה"
זהו אחד המשפטים הראשונים שאני שומע כשאני מגיע לקריאה על נחשון צעיר בגינה. הנטייה האנושית היא להשליך מעולם היונקים על עולם הזוחלים ולחשוב שאם יש תינוק, יש אמא דואגת בסביבה. המציאות היא שנחשים הם יצורים סוליטריים (יחידאים) ואינם "משפחתיים". מרגע בקיעת הביצים, הנחשים הצעירים עצמאיים לחלוטין. האמא לא מניקה, לא מאכילה ולא מגנה עליהם – היא לרוב עוזבת את האזור עוד לפני הבקיעה.
מתי בכל זאת נראה יותר מנחש אחד? ישנם שני מצבים עיקריים: הראשון הוא עונת הרבייה (סביב מאי), שבה ניתן לראות זוג נחשים (או יותר) במהלך חיזור או מאבק בין זכרים על טריטוריה. המצב השני הוא עונת הבקיעות (סביב ספטמבר); אם הייתה בקיעה של ביצים בסמוך לביתכם, ייתכן ותתקלו בכמה נחשים קטנים בבת אחת. אלו "אחים" שזה עתה יצאו לאוויר העולם וטרם הספיקו להתפזר. אז אם מצאתם נחשון, אין סיבה לחשוש מנקמתה של "אמא נחש", אך כדאי לפקוח עיניים למקרה שישנם עוד אחים קטנים שטרם מצאו שטח מחייה משלהם.
מיתוס 3: "אם הראש בצורת משולש – הנחש ארסי"
זהו כלל אצבע מטעה שעלול לעלות ביוקר. לצפע הישראלי יש אכן ראש משולש ורחב בגלל בלוטות הארס. מנגד, קיימים נחשים ארסיים מאוד שלא "עומדים" בכלל הזה. דוגמה בולטת היא שרף עין גדי; לשרף יש ראש צר מאוד שאינו עולה על עוביו של הצוואר. הסיבה לכך היא בלוטות הארס שלו, שהן מאורכות ויורדות לאורך הצוואר, ולא עגולות ורחבות בצידי הראש. לכן, לעולם אל תסתמכו על צורת הראש לקביעת רמת המסוכנות.
שרף עין גדי – נחש ארסי בעל ראש מאורךצילום: יוסי ג׳ימי לוכד נחשיםמיתוס 4: "נחשים צעירים מסוכנים יותר כי הם לא שולטים בארס"
קיימת סברה שנחשים צעירים מזריקים את כל כמות הארס שלהם בבת אחת כי חסר להם "מנגנון ויסות". במציאות, נחש בוגר מסוכן משמעותית בשל כמות הארס הגדולה שהוא מסוגל לייצר ולאגור. אמנם הכשה של נחש צעיר היא מצב חירום רפואי שאין להקל בו ראש, אך מבחינת פוטנציאל הנזק, לצפע בוגר יש מאגרים גדולים בהרבה שיכולים לגרום להרעלה חמורה הרבה יותר.
אפעה צעיר – מסוכן מאד, אבל נושא פחות ארס מאבא ואמאצילום: יוסי ג׳ימי לוכד נחשיםמיתוס 5: "זעמן שחור בגינה מבטיח שאין צפעים"
הזעמן השחור הוא נחש גדול ומועיל מאוד שתורם להדברת מכרסמים ולעיתים אף אוכל נחשים אחרים. עם זאת, אין ביניהם "הסכם בלעדיות". בגינה גדולה או באזור עשיר במזון ומקומות מסתור, זעמן שחור וצפע יכולים לחיות זה לצד זה ללא הפרעה. נוכחות של זעמן היא סימן חיובי, אבל היא לא מהווה תעודת ביטוח הרמטית נגד הגעתם של נחשים ארסיים.
מיתוס 6: "חייבים למצוץ את הארס או לשים חסם עורקים"
כל מה שראיתם בסרטים – חיתוך מקום ההכשה, מציצת הארס או קשירת חסם עורקים – אסור בתכלית האיסור. פעולות אלו פוגעות ברקמות ומאיצות את הנזק. מה עושים במקרה של הכשה? יש להושיב את הנפגע, להרגיע אותו, להסיר תכשיטים ולקבע את האיבר המוכש כדי להאט את התפשטות הארס במחזור הדם, ולהזעיק במהירות אמבולנס שיפנה את המוכש לבית החולים לקבלת טיפול רפואי הולם.
מיתוס 7: "פיזור סיד, שום או ביצים קשות ירחיק את הנחשים מהגינה"
זהו אחד המיתוסים הכי עקשניים בתחום הרחבת נחשים. אנשים מפזרים פס לבן של סיד מסביב לבית, מניחים שיני שום או אפילו ביצים קשות מתוך אמונה שהנחשים יירתעו מהריח או "ייחנקו" מהסיד, או מבליעת הביצים. האמת היא שזה פשוט לא עובד. נחשים עוברים מעל סיד בלי להרגיש דבר, והוא אינו מרתיע אותם. לגבי ביצים קשות – לא רק שהן לא מעניינות את הנחשים, הן עלולות למשוך אליהן מכרסמים או טורפים אחרים, מה שרק יחמיר את הבעיה. גם מכשירים אלקטרוניים "רוטטים" למיניהם הוכחו כלא יעילים. הדרך היחידה להרחיק נחשים היא "הדברה סביבתית": ניקוי עשבייה, סילוק גרוטאות והדברת המכרסמים שהם המזון של הנחש.
מיתוס 8: "נחשים יכולים לקפוץ על בני אדם"
נחשים אינם יצורים שמנתרים כדי לתקוף. טווח ההכשה של הצפע הוא במקסימום עד מחצית מאורך גופו. אמנם ישנם נחשים מסוימים כמו שפיפון הנגב שמסוגלים לבצע ניתור משמעותי יותר ולהכיש לטווח של כמעט כל אורך גופם, אך מכיוון שמדובר בנחש שאינו גדול במיוחד, הטווח הזה עדיין קצר יחסית. אם תשמרו על מרחק בטיחות סביר של מעל מטר אחד מהנחש, אתם נמצאים מחוץ לטווח הסכנה שלו
ובאופן כללי – אם לא הטרדת נחש או דרכת עליו ישירות, הסיכוי שהוא יזנק להכשה הוא אפסי.
מיתוס 9: "נחשים הם חיה רעה ומרושעת"
הנחש הוא לא "רע" ולא "טוב". הוא חוליה קריטית במאזן האקולוגי. ללא נחשים, היינו סובלים מהתפרצות של מחלות המועברות על ידי מכרסמים. הם פועלים לפי אינסטינקטים של הישרדות וציד בלבד. ברגע שמבינים שהנחש מפחד מאיתנו הרבה יותר משאנחנו מפחדים ממנו, כל הגישה כלפיהם משתנה מרתיעה - לכבוד.
מיתוס 10: "מותר להרוג נחש אם הוא נכנס אליי הביתה או אל שטח הגינה שלי"
לפי החוק בישראל, כל הנחשים הם חיות בר מוגנות. הריגת נחש היא עבירה פלילית. מעבר לחוק, הניסיון להרוג נחש הוא הרגע המסוכן ביותר שבו מתרחשות רוב ההכשות. במקום להסתכן, יש להזמין לוכד נחשים מוסמך בעל היתר מרשות הטבע והגנים, שיחזיר את הנחש בבטחה אל הטבע.
נחשצילום: יוסי ג׳ימי לוכד נחשיםמילה לסיום
הפחד מנחשים הוא טבעי וקדמוני, אבל ידע הוא הכלי הכי חזק נגד פחד. ברגע שאנחנו מנקים את המיתוסים ולומדים איך להתנהג ליד זוחלים, אנחנו שומרים גם על עצמנו וגם על הטבע המופלא שמקיף אותנו.
אם נתקלתם בנחש, כדאי לנסות ולצלם אותו ממרחק בטוח של לפחות שני מטרים – זה עוזר ללוכד לזהות את הסוג ולהחליט על המשך טיפול. והכי חשוב: אל תורידו ממנו את העיניים. שמרו על קשר עין רציף עם הנחש עד להגעת הלוכד, כדי למנוע ממנו להיעלם.
הכותב הוא יוסי ג׳ימי, לוכד נחשים מוסמך הפועל ברישיון רשות הטבע והגנים.