כשהחיים נעצרים לשנייה: על הרגע שבו מקבלים זימון לחקירה במשטרה
יש רגעים בחיים שאף אחד לא מכין אותך אליהם. טלפון שמגיע באמצע היום, קול רגוע מהעבר השני שמבקש ממך להתייצב לתחנת המשטרה. "רק כמה שאלות", הם אומרים. ואתה, אזרח נורמטיבי, בלי עבר פלילי, בלי דוחות אפילו, נשאר עומד באמצע המטבח, מנסה לעכל את המשפט הקצר הזה: זימון לחקירה במשטרה.
- מערכת - פרסום ממומן
- י"ב אב התשפ"ה

הגוף מגיב קודם דופק מואץ, בטן מתכווצת, טעם מתכתי בפה. אחר כך באות המחשבות: מה זה אומר? מה יחשבו עליי? מה עשיתי בכלל? זה טעות? מישהו הגיש תלונה? ולמרות האינסטינקט הראשוני להירגע ולומר לעצמך שזה בטח לא רציני האמת היא שכל זימון לחקירה הוא עניין רציני. אפילו כשהוא לא נראה כזה.
לא צריך להיות עבריין כדי להיקרא לחקירה
לא מדובר בתסריט של סרטי פשע. חקירה במשטרה היא סיטואציה שאזרחים רגילים נקלעים אליה לא אחת בעקבות תלונה של שכן, סכסוך גירושין, אירוע מהעבודה או לפעמים פשוט חוסר הבנה. מערכת אכיפת החוק פועלת מהר, ולפעמים מהר מדי. הזימון מגיע עוד לפני שמישהו בכלל בודק אם יש ממש בתלונה.
וזה בדיוק הרגע שבו רבים עושים את הטעות הקריטית מתייצבים לחקירה בלי הכנה מוקדמת, בלי להתייעץ, עם לב פתוח ותמימות כנה. "אני אגיד את האמת וזה ייגמר". אבל חקירה משטרתית איננה שיחה בין חברים, והיא בהחלט לא תהליך ניטרלי. יש לה כללים, מבנה, ומטרות והיא עלולה, גם אם לא בכוונה, לסבך את מי שנכנס אליה לא מוכן.
"אבל אין לי מה להסתיר" טעות נפוצה ומסוכנת
רבים מאיתנו מאמינים שאם לא עשינו דבר לא יכול לקרות לנו דבר. זוהי תפיסה אנושית אך שגויה. החקירה אינה עוסקת רק באמת הפנימית שלך, אלא בראיות, בפרשנויות, ובתרחישים אפשריים. אתה אולי יודע מה קרה אבל אין לך מושג מה יודעים החוקרים, ואיזה מידע חלקי או מוטעה כבר מצוי בתיק.
וכך, גם אמירה כנה לחלוטין יכולה להישמע כמו הודאה. שתיקה מתוך בלבול עלולה להיחשב חשודה. גרסה שנאמרת בלי ייעוץ עשויה לסגור את הדלת בפני אפשרויות הגנה בעתיד.
כללים פשוטים לרגע מסובך
הטלפון מהמשטרה תופס אותך לא מוכן. אתה עדיין מעכל את המילים "אתה מוזמן לחקירה" וכבר מתלבט מה לעשות קודם. להתקשר? לשאול חבר? לגגל? אולי פשוט לגשת ולהסביר? הרי אין לך מה להסתיר…
אבל כאן בדיוק מתחילה אחת הטעויות הנפוצות של אזרחים נורמטיביים: לחשוב שחפות, לבדה, מספיקה. לחשוב שתום לב ונכונות לשתף פעולה יגנו עליך. בפועל, חקירה משטרתית היא סיטואציה טעונה, מדויקת, ולעיתים גם מתעתעת. ובדיוק בגלל זה היא מחייבת הכנה.

אם קיבלת זימון לחקירה במשטרה, הדבר החשוב ביותר שתוכל לעשות עבור עצמך הוא לעצור. לא להיכנס לפאניקה אבל גם לא לזלזל. לקחת אוויר ולפעול בדרך הבאה:
- לא ממהרים – מתייעצים.
גם אם הזימון נראה שולי או "רק לפרוטוקול", אל תגיע לתחנה לפני שדיברת עם עורך דין פלילי. לא דייר רחוב ולא "עבריין סדרתי" אלא עורך דין שמבין לעומק מה קורה בחדרי החקירות, שמכיר את שיטות החקירה, את השפה והפרקטיקות, ובעיקר את נקודת המבט של אזרח נורמטיבי שזה לו המפגש הראשון עם מערכת האכיפה. - מבינים את מעמדך.
האם אתה נחקר כעד? כחשוד? האם מדובר בחקירה תחת אזהרה? כל מילה במסמך הזימון היא משמעותית. עורך הדין יידע להבהיר לך בדיוק מה המשמעות של כל שלב, מה הסיכון המשפטי, ומהי האסטרטגיה הנכונה עבורך. - מכינים גרסה מדויקת מראש.
זהו לא הזמן לאלתורים. חקירה אינה המקום לחשוב בקול רם או לתהות מול החוקר. תחת לחץ, בלבול וחשש קל מאוד להתבלבל. לכן, בתהליך ההכנה תגובש מראש גרסה מדויקת שתהיה נאמנה לאמת, תוצג באופן בהיר, ותמנע סתירות מיותרות או אמירות לא מדויקות שעלולות לשמש נגדך. - מתכוננים מנטלית.
חדר החקירות איננו ניטרלי. הוא מעוצב כדי להוציא ממך תגובות. לעיתים בלחץ, לעיתים בהפתעה, לעיתים במניפולציה רגשית. ההכנה לחקירה כוללת לא רק את התוכן אלא גם את הדרך: איך להגיב, מתי לשתוק, מה לשים לב אליו ואיך לא להישבר גם כשהחקירה הופכת קשה או אישית. - מתעדים כל שלב גם אחרי.
לאחר החקירה, חשוב לכתוב לעצמך את מהלך השיחה, את השאלות שנשאלו, את התשובות שניתנו, את התחושות שעלו. פרט קטן לכאורה, כמו ניסוח מסוים של החוקר או הערה שנאמרה "על הדרך", יכול להתברר כקריטי בהמשך.
כי בסופו של דבר גם מי שלא עשה דבר, עלול למצוא את עצמו מול תיק פתוח, ולעיתים גם מול כתב אישום, רק בשל חוסר הבנה של המשמעות המשפטית של כל מילה שנאמרת בחדר החקירות.
לסיכום
זימון לחקירה הוא לא סוף העולם, אבל הוא בהחלט לא עוד משימה ביומן. במיוחד עבור מי שמעולם לא דרכה כף רגלו בתחנת משטרה. ואם כבר הגעת לרגע הזה דע שאתה לא לבד, ושיש דרכים להתמודד, להבין, ולהיערך. בעיניים פקוחות, עם ייעוץ מדויק, ובתוך כל זה לשמור גם על עצמך, גם על שמך, וגם על העתיד שלך.
** פרסום ממומן