הסרטן ששינה אותי: הסיפור המרגש של אורנה מחולון

אורנה פל-נומברג (55), תושבת חולון, היא הוכחה חיה שחשיבה חיובית היא הצעד הראשון להחלמה. 

ביום האחרון של שנת 2018, כשהיא בת 49, היא קיבלה את הבשורה הקשה שהיא חולה בסרטן מסוג DLBCL. האבחון הגיע אחרי שבתה שכנעה אותה לתרום משערה לחולות סרטן. "עברתי טיפולי שיניים שלאחריהם הרגשתי גוש בלחי", נזכרת פל-נומברג. "חזרתי לרופא ואמרתי לו שיש לי גוש. הוא הסתכל וענה שלא רואים דבר, אבל למזלי נקודת חן שהייתה לי שם דיממה וכבר היה לי תור לכירורג. הופניתי לבדיקת אולטרה-סאונד, לאחר מכן לרופאת אף-אוזן-גרון ולניקור באיכילוב שחזר בלי תוצאה ברורה. הרופאה התעקשה, שלחה אותי לביופסיה, שלאחריה הגיעה האבחנה הרשמית על המחלה".

איך מקבלים בשורה כזו?

"אני חושבת שהייתי בהלם, לא בכיתי. אמא שלי וגיסתי בכו. אני חושבת שמההלם הפכתי לרובוט, נהייתי קהת חושים". 

בנקודה זו החליטה אורנה, גרושה ואם לשניים, לחסוך את הבשורה מהילדים – שחגגו אז את ימי ההולדת שלהם – ורק אחרי שבועיים שהחזיקה את הידיעה בבטן שיתפה אותם. "הילדים שלי תמכו ועטפו אותי מאותו רגע ועד היום", היא משתפת. "בזמן הטיפולים, לבתי היה קשה עם הקרחת שלי. היא שיחקה כדורסל וביקשה שאבוא עם כובע למשחקים, עד שאחת השחקניות לצדה חלתה גם היא בסרטן הדם. היא ישבה ודיברה עם הבת שלי, הדריכה אותה, אמרה לה שתתכונן לתקופה קשה – וזה עזר לה".

עוד גוף שמאוד עזר לה זה חלי"ל האור – העמותה הגדולה ביותר בישראל המוקדשת לחולים במחלות סרטן הדם. מטרת העמותה לספק מידע ותמיכה לחולים בכל סוגי הלוקמיות הכרוניות והחריפות (סרטן הדם) ולכל סוגי הלימפומות. "הגעתי לעמותה כשחיפשתי בגוגל עזרה ומידע בנושא", היא אומרת.

איזו תמיכה קיבלת מחלי"ל האור?

"קיבלתי תמיכה מאוד גדולה מהמנטורית המהממת שהייתה לי, דבורי קיסרי, שבאה איתי לרופא והחזיקה לי את היד בכל התקופה המאתגרת הזו. בכלל, העמותה מאוד עזרה לי בכל דבר שרק רציתי וזה נתן לי המון כוח".

"אני לא צופרת יותר"

אורנה, תושבת חולון, סובלת גם היום מתופעות הלוואי של הטיפולים וממתינה לראות אם האולטרה-סאונד האחרון יאשר שהיא נקייה מגרורות. בינתיים, החברה להנדסת חשמל שבה עבדה שמרה על מקומה, והיום היא משתדלת לשמור על שגרה שכוללת קימה בבוקר והליכה למשרד, וגם להגיע למפגשים של ארגון "שלובות" לחולים ולמחלימים כי "חלק מההחלמה זו התמיכה" כלשונה. 

איזה מסר יש לך למי שמגלה עכשיו שיש לו סרטן?

"הכי חשוב זה לא להסתיר את המחלה. אני יודעת שיש הרבה אנשים שמתביישים ומסתירים, אבל הרבה יותר נכון לבוא ולספר כדי לאפשר לאנשים לעזור. זה לא בהכרח לקבל עצות, אלא יותר לקבל הקשבה ואהבה. חייבים להבין שאנשים חוזרים מהטיפולים עם הרבה מטען, אז תמיד טוב שיש לך מישהו שייתן לך חיבוק".

איך הסרטן שינה אותך?
"אני לא צופרת לנהגים בכביש. אני אצא עשר דקות קודם ואסע ברוגע, אני לא צריכה לנסוע בפראות. אנחנו חיים במדינה עם לחץ, אבל עדיין חשוב להוריד רגל מהגז, תרתי משמע. אני אסירת תודה על כל מה שיש לי. גם אם אני קמה עם כאבים, אני מברכת על עצם העובדה שקמתי, ובכלל אני משתדלת להוציא מהפה שלי רק ברכות. אנחנו רגילים כל היום להתלונן על אנשים, אבל מאז המחלה אני מסתכלת על מה שאנשים עושים טוב ומודה להם על כך. זה נותן לי המון כוח לראות את הטוב, ואני אשמח לעזור לכל חולה".