סאם זיברט

גלעד כבר הבין שקצרה הדרך לסיום מערכת הזוגיות שלו. שינוי ההתנהגות שלה בחודשים האחרונים, "והמנגינות" שהחלה לנגן כמנטרה הם אלו שהביאו אותו למסקנה הזאת. לא פעם הוא הציע לה ללכת לטיפול זוגי, כדי לעבור את המשבר הזה יחד, ולהמשיך קדימה אל עתיד טוב יותר, אך רונית סירבה. היא לא האמינה בדברים כאלה. "הזמן מרפא הכל" נהגה לאמר לו "בסוף יהיה בסדר". "זה מה שמלחיץ אותי יותר מהכל" חשב לעצמו "שיהיה בסדר". גלעד לא יכול שלא לקשר את זה לעולם העסקים, שהוא כה בקיא בו. כל פעם שמישהו אמר לו את זה, התברר שבסוף שזה לא בסדר. זה דומה לכך שמישהו אומר 'אני אגיד לך את האמת' או 'סמוך עלי'.

עליזה לא שיערה בנפשה שזה יכול לקרות גם לה. תמיד היה נדמה לה שאלה מסוג הדברים, שהיא רק קוראת עליהם או שומעים אצל אחרים. אני מאמין שזה מבוסס על מה שהיא הכירה בקשר לבעלה.

כששאלתי את לאה כיצד הגיעה אל משרדי הופתעתי מתשובתה. "בעלי שלח אותי אליך" ענתה. לפני שהספקתי לכווץ את מבטי במין תהייה לא ברורה, המשיכה "הוא קורא את הטור שלך ואמר לי שאם אני חושדת בו כדאי שאפנה לבלש פרטי כי אין לו מה להסתיר". עכשיו הבנתי מה עובר לה בראש. העובדה שבעלה שולח אותה למשרד חקירות כביכול מנקה אותו מכל חשד, אבל לך תדע, אולי זה מין משחק של הפוך על הפוך, לא ?!. קלעתי אל הרהוריה כי ברור לי שאדם שנמצא בספק לגבי בגידה יתקשה להפסיק לחשוד רק בגלל הטענה הזאת.

אני מודה שאני מברך את המקצוע שבחרתי בו. זה יכול להפתיע אותי מדי פעם איך עולם החקירות הפרטיות נוגע בהמון תחומים ויש לו המון רבדים. כמעט שאין נושא שלא ניתן לחקור עליו. זה מה שהופך אותו לססגוני ומעניין. זה לא בהכרח תמיד המקרה עצמו, כמו הדרכים היצירתיות שאני נאלץ ללכת בהן, על מנת להשיג את המטרה.

אם יש משהו שאני לא אוהב, זה הקפצות. כבר עמדתי בעבר בלא מעט מבחנים של ספונטניות, וגיליתי על עצמי כמה מוכן ודרוך אני יכול להיות, ועדיין אני מתקשה להשלים עם הרצון של לקוחותיי לצאת לשטח ללא הכנה מראש. קל וחומר, כאשר מדובר במקרה טרי שלא עבדתי עליו מעולם. אני לא אומר את זה בשביל עצמי. זה לרוב לא נכון עבור לקוחותיי. "החיפזון מן השטן" נאמר, וברוב המקרים זה כ"כ נכון. במקרה הנוכחי לא הייתה ברירה אחרת.

התקופה האחרונה הייתה התרגשות גדולה. נותרו עשרה ימים לחופה. כל חייו הבוגרים חשש מהשידוך. הוא ידע כיצד משפחתו הדתית מתייחסת למוסד הנישואין וקיווה שאכן הבחורה שיתאימו לו, תהיה בחירה נכונה. הוא למד להכיר את רחל, ואז ידע שהם נכונו להזדקן יחד. היתה להם שפה משותפת ונהגו לצחוק המון. הוא כיבד את החופש שהיא הייתה זקוקה לו והיא ידעה לפרגן לו על רצונו להשקיע זמן בלימוד ישיבה ועבודה.

קשה מאד יהיה לאמוד את מידת הנחת שאהובה ואריה ידעו מטל, בנם יחידם. אפילו המאמצים הכבירים להביאו לעולם, לפני כשלושים שנה, גבו מהם מחיר כלכלי ונפשי גם יחד. הם אמנם היו אז ההורים המאושרים ביותר שקיימים, אך מאז חוו קשיים רבים כפי שרק טל ידע להוביל אותם לשם.

בדיעבד, קל להתבונן על זה אחורנית, ולראות מה גדול היה הפער בין מה שחשבת, למה שקרה בפועל. כך קרה גם למני. זה בכלל לא משנה כמה סימנים מקדימים היו, וכמה רמזים היו פזורים בשטח. באותו שלב של חייו הוא לא יכל היה לקבל מידע חדש, אפילו אם היה אמיתי. חוסר היכולת הזאת שלו עלתה במחיר כספי כבד, אך טוב שרק בכך.

עד היום כשאני נזכר במקרה הזה, אני חושב לעצמי כמה הזוי הוא עשוי להישמע על ידי צד שלישי. איך דבר כזה בכלל יכול להתרחש?! לא יכולתי שלא לרחם על מלכה. היא הייתה נאיבית ותמימה, אשר בסה"כ רצתה לרצות את סובביה. היא תמיד הייתה מין כבשה משפחתית שחורה. לא טיפוס שאפתן או מוצלח במיוחד.

את לאה הכרתי שנה קודם, כשביקשה את עזרתי בעניין הנכס שלה בר"ג. היא בעלת בנין מגורים, אשר כולו מושכר לדיירים, למעט דירה בדמי מפתח, בה התגוררה מלכה. מלכה היא קשישה, אשר חיה עם פיליפינית כדי להסתדר בדירה באופן כמעט עצמאי.

"נסחפתי לזה, ללא שליטה" תירצה לילך את מעשיה כשהגיעה למשרדי, מטפחת פרחונית עטפה את ראשה, כדי להבטיח שאיש לא יזהה אותה

גאולה לא ממש רצתה לדבר בטלפון והעדיפה לפגוש אותי. אני אוהב לדעת מה הענין לפני הפגישה, כדי לבחון אם בכלל אני יכול לעזור. "אני בטוחה שתוכל" קבעה בבטחון מלא.

לידיה לא ידעה להסביר מדוע היא דווקא נמשכת לסוגים כאלה של גברים. לא רק מצ'ואיסטים, אלה כאלה שתמיד יש צרות סביבם. משהו בה אהב את המתח והסכנה. מסיבה כלשהיא היא העדיפה להיות עם כאלה. פעם חשבה שדווקא אלו ישמרו עליה, בזמן שהיום היא יודעת שמהם צריך להישמר.