החוקר הקטן
אני מודה שאני מברך את המקצוע שבחרתי בו. זה יכול להפתיע אותי מדי פעם איך עולם החקירות הפרטיות נוגע בהמון תחומים ויש לו המון רבדים. כמעט שאין נושא שלא ניתן לחקור עליו. זה מה שהופך אותו לססגוני ומעניין. זה לא בהכרח תמיד המקרה עצמו, כמו הדרכים היצירתיות שאני נאלץ ללכת בהן, על מנת להשיג את המטרה.
- כ"ד חשון התשפ"ג
איתן הגיב לאחד הפרסומים שלי. "יש לי ענין קטן ופשוט" אמר את דעתו שהתבררה לאחר מכן שגויה. אין חוקים בדברים כאלה. אני כבר לא יכול לספור את כמות המקרים בהם "הכינו" אותי לרמת קושי מסויימת, ובסוף התברר הפוך. זה נכון, אגב, גם לכאלה שהכינו אותי למקרה קשה והפתרון היה מתחת לאף, במרחק נגיעה.
איתן הוא יבואן של מוצרים לבית. כל מיני חפצים שימושיים וחפצי נוי איכותיים ומיוחדים. לפני מספר חודשים הבחין בתרחיש מוזר אולם לא נתן על זה את תשומת הלב המתאימה. אחד מלקוחותיו התלונן בפניו שהוא לא קיבל 3 מוצרים, כבונוס על רכישה גדולה. הלקוח ידע על המבצע הזה מקולגה שלו, לקוח אחר של החברה. איתן בדק את החשבונית של הלקוח במקום. "אבל רשום שכן קיבלת את הפריטים" הגיב. הלקוח התעקש שלא ואיתן התחייב להשלים את זה עד סוף השבוע.
מקרה דומה חזר על עצמו כעבור חודשיים עם לקוח אחר. איתן שם לב שמדובר הפעם במוצרים אחרים שלו, במסגרת המבצע, ושוב מעורב אותו איש מכירות. "ספר לי עליו" ביקשתי. "שי הוא בן שלושים. נשוי עם תינוק. בחור רגיל, אתה יודע...". איתן השיב בשלילה כשהתעניינתי אם זה נתפס פעם בשקר או חוסר אתיקה. "בכל אופן" המשיך איתן "ששאלתי את שי לגבי הלקוח הזה, הוא פשוט התעקש שהוא סיפק את כל המוצרים".
כעבור זמן מה לאחר מכן, איתן נזכר שיש לו במחסן מוצר יפייפה שהביא לפני כשנה מהמזרח. הוא רצה לתת אותו מתנה לחבר, לכבוד מעבר לדירה חדשה. איתן חיפש וחיפש ולא מצא אותו. "מוזר" חשב לעצמו "זה לא משהו קטן שהולך כך סתם לאיבוד". באותו רגע שהרהר על זה, נזכר ששי התעניין פעם בקשר לזה. הוא רצה לדעת למה החברה לא מביאה עוד דברים יפים כאלה.
"לא יתכן שזה צירוף מקרים" אמר לי איתן וסיפר לי על מספר נוסף של מקרים מוזרים. לצערי, איתן בחר לשוחח קודם עם שי לפני ששוחח איתי, מה שהופך את הענין לקשה יותר לטיפול. "אז למה אתה לא מפטר אותו ?" אני תמיד שואל שאלה קיצונית, כדי לבחון את התגובה. אופיו הטוב של איתן לא נותן לו לעשות צעד כזה, כל עוד שיש לו ספק בחשדותיו "תאר לך שאין לו כל קשר לזה" העלה טיעון משכנע.
מכיוון שסך כל האירועים שקרו מסתכמים במספר בודד של פריטים, סברנו שאין טעם לעקוב אחריו. זה ידרוש מעקב ארוך, על מנת לבחון אם קורה משהו, ואנו משערים שזה קורה לעיתים רחוקות. אם הוא אכן גונב מהחברה, זה לא נראה למטרה של רווח נוסף, אלא פשוט לצריכה אישית שלו. מה שאומר, שהוא לקח את המוצרים הביתה או נתן אותם לקרובי משפחה שלו, כמתנות.
שלחתי את קובי החוקר שיעשה לו ביקור בית. הוא הכין סקר קצר וניגש למלאכה. שלוש פעמים לא היה איש בבית, ובפעם הרביעית הנ"ל לא רצה להגיב לסקרים. לא אמרתי נואש. תמיד יש אפשרות נוספת. השתמשתי הפעם בשלומית וברכב המקרטע שלה. היא נעמדה בחלק של הרחוב שצמוד לבית והרימה מכסה מנוע. לאחר כמה דקות ניגשה עם בקבוק ליטר וחצי ריק אל פתח דלתו של שי. "אפשר לבקש למלא בקבוק מים לרדיאטור ?". שי פתח את הדלת עם סוגר הבטחון והסתכל על הבקבוק הריק. "יש ברז מים בחדר זבל" ענה בכעס, כנראה על זה שהפריעו לו.
כשסיפרתי לאיתן על תגובותיו של שי, הוא לא הופתע. "כן, הוא טיפוס כזה" אמר "קצת חשדן, ולא מתערבב עם אנשים". מעניין שהוא לא ציין זאת בהתחלה, ולא רציתי לשאול אותו מדוע אם כן הוא חשב שזה יהיה ענין פעוט. היסטוריה. אין טעם לדוש בזה.
כבר למדתי את השעות המשוערות של שי ואשתו, כך ידעתי פחות או יותר מתי להגיע. לקחתי איתי את בני הבכור. יותר קשה לעמוד בפני ילדים. הוא הקיש באצבעותיו הקטנות על דלת דירתו של שי. זה פתח את הדלת עם סוגר בטחון. "כן ?" ענה בגישה התוקפנית שלו. "ילד זרק לי צעצוע לגינה שלך" אמר בני בקול מייבב. אני עמדתי מאחוריו והרמתי את כתפיי, כאילו להגיד "מה אפשר לעשות ?! ילדים...". שי פתח את הדלת לרווחה, ונתן לנו לעבור את הגינה הצמודה. בני החל לחפש את הצעצוע ואני כוונתי לכל עבר את המצלמה הסמויה שלי. 'קליק', צילמתי את המוצר הראשון. שלושה 'קליקים' נוספים והיו לו עוד כמה פריטים מתועדים. נזכרתי בשעה הארוכה שצפיתי בקטלוג הארוך שאיתן נתן לי בכדי להכיר את המוצרים שלו. גם כך הם כה יפים ויחודיים שקשה לפספס. שתי דקות מאוחר יותר היינו כבר ברכב הרחק משם.
זה תמיד ככה. ברגע שאתה מראה את מה שהישגת ללקוח שלך, הוא מגיב בתחושת הישג של "ידעתי. ידעתי". מעניין שלא היתה לו את הודאות הזאת לפני שהוא שכר את שרותיי. עכשיו הוא יקבע עם שי פגישה עימות. יהיה לו הרבה יותר קל לעשות זאת לאחר שהוא יודע מהם המוצרים שיש בביתו. אין כל הגיון שהוא קנה אותם במחיר רגיל מחנות. אני, בינתיים, נכנסתי לחנות צעצועים וקניתי לחוקר הקטן שלי צעצוע, במקום זה שהוא "איבד" בגינה. מה שמגיע מגיע, לא ?!.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של משרד "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הדמויות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.