סיפורו של חוקר פרטי: הי דרומה

^{רחמים הוא לא הגבר הסטנדרטי, לפחות לא מאלה שנתקלתי בהם במסגרת עבודתי. הוא רומנטיקן, על אף 25 שנות נישואיהם, ובכלל טיפוס מפנק למדי. עליזה סיפרה לי על הארוחות ערב המיוחדות שהוא מכין לה, ואיך כשהיא באה הביתה הוא מגיש לה נעלי בית. כל יומיים הוא עושה לה מסג' קטן, ופעם בשבוע הם יוצאים יחד לבילוי משותף. הדובדבן האמיתי היה שרחמים שונא שידורי ספורט, וזה הפך אותו לאידיאלי מבחינתה.}

^{זה החל בוקר אחד כשלקחה בטעות את הנייד של בעלה, כיוון שרצתה לשלוף מספר טלפון מרשימת השיחות הנכנסות של ערב קודם. כשחלפה על המספרים הבינה שלא מדובר במכשיר שלה, והיא החליפה אותו. לאחר שביצעה את השיחה שהייתה צריכה לעשות, היא קלטה פתאום שמשהו לא היה בסדר, משהו הפריע לה שם. היא חזרה אל הטלפון של רחמים והציצה שוב ברשימה. כן, זה מה שהיא חשבה. הרשימה קצרה מדי. לרוב, רשימת השיחות הנכנסות יכולה להכיל 20 מספרים, אבל שם היו פחות. מה שאומר, שבעלה מוחק חלק מהמספרים. זה די הפתיע אותה. היא לא יכלה לחשוב על שום סיבה הגיונית, מדוע מישהו ימחק מספרים, אם אין לו מה להסתיר.}

^{בכל הזדמנות אפשרית עליזה בחנה את המכשיר. פתאום היא שמה לב, כיצד בעלה נוהג לפעמים לצאת אל הגינה, כשהוא מנהל שיחה כלשהיא, ובכלל, כמה הודעות SMS הוא שולח ומקבל. כשנכנס לאמבטיה, בחנה שוב את המכשיר, וחיפשה את מי שהתקשר קודם. היא רשמה בפניה את השעות, והנה, היא לא מצאה באותה שעה רישום של השיחה הנכנסת. היא עברה על הודעות ה- SMS וגם שם לא נזכרו הודעות במועדים שהיא זכרה. רחמים פשוט מוחק מה שנח לו למחוק.}

^{בשלב זה החליטה להמתין להזדמנות חדשה. היא ידעה שמתי שהוא יגיע הרגע, שהוא לא ישים לב או ישכח למחוק. בינתיים, מחשבות רבות התרוצצו בראשה. היא ניסתה לחפש סימנים אחרים נוספים, אבל כלום. אם אכן יש לו משהו מהצד, הוא מאד זהיר. לאחר כחודשיים, רחמים קיבל הודעה חדשה לנייד והוא ניגש לקרוא אותה. רצה הגורל ושניה לאחר מכן, הנכד הקטן שלהם, נחבט בגינה והחל לבכות. רחמים עזב את המכשיר ורץ אליו, ואילו תשומת לבה של עליזה הייתה נתונה למכשיר. "זאת ההזדמנות שלי" חשבה לעצמה. היא ניגשה אל המכשיר ומהר רשמה את ההודעה ואת המספר הטלפון שממנו היא נשלחה. "אני לא באה מחר לת"א בסוף" כך נרשם שם. מאוחר יותר, בדקה שוב את המכשיר וראתה שההודעה נמחקה. כעת היא ידעה שהיא בכוון הנכון.}

^{למחרת בבוקר, עליזה התקשרה אל המספר שהשיגה. ענה לה קול נשי אבל היא לא זיהתה אותו. בשלב זה היא פנתה למשרדי, כדי שאעזור לה למצוא את זהותה של אותה בחורה. עברתי איתה על המקרה, והמלצתי לה על מעקב, כי הרי גם אם היא תדע מי זאת אותה אחת, זה לא ייתן לה שום ידיעה על טיב הקשר ביניהם. היא אמנם הסכימה לקבל את דבריי, אבל בכל זאת התעקשה שאחשוף זאת. לגבי המעקב עצמו, היה קשה לה לבחור זמנים מתאימים. נראה היה לה שתמיד הוא בעבודה, ולאחר מכן בבית. היא לא הצליחה לכוון מתי זה באמת עשוי לקרות. "איך הוא בשישי בבוקר ?" שאלתי. עליזה חשבה שזאת אפשרות מצוינת, כי פעם בשבועיים היא הולכת לעבודה ביום זה, מה שמשאיר את רחמים חופשי. רציתי להתחיל בשישי הקרוב, אבל עליזה הסבירה שהם נוסעים לסופ"ש לאילת. במקרה הזה הסכמנו שנתחיל את הפעילות מיד כשהם יחזרו, מתוך תפיסה שאם זה קורה, זה יקרה סמוך למועד חזרתם. יצאנו לדרך.}

^{יומיים לאחר מכן עליזה ומשפחתה כבר היו במלון באילת, כשאני קיבלתי את תוצאות הבדיקה. "האם זה באמת יכול להיות ?!" הסתכלתי על הנתונים וחייכתי לעצמי. בראשי הרצתי את האפשרויות, והחלטתי שזה חייב להיות הכוון. חבל היה לי על החופשה של עליזה, אבל את תפקידי אני חייב לבצע בנאמנות. התקשרתי אליה ועדכנתי אותה בפרטים. לקח לה 2 דקות להתעשת על עצמה אבל היא הסכימה לתכנית פעולה חדשה.}

^{שבוע לאחר מכן, נפגשתי עם עליזה במשרדי, הפעם כדי למסור לה את החומר המצולם. היא אמנם ידעה כבר את תוצאות החקירה, אבל סקרן אותה לראות את הקלטת. בוידאו ראו את רחמים מתגנב מהחדר במלון עם בגדי ספורט בשש בבוקר. בחוץ חיכה לו רכב, ובפנים ישבה מישהי.}

^{הם החליפו נשיקה קלה והחלו בנסיעה. הם נסעו למרכז אילת, וכשהם נכנסו לרחוב מסוים, כבר זיהיתי את המקום ככתובת מגוריה, כי הכרתי אותו כבר קודם, ע"פ מספר הטלפון שעליזה השיגה לי בשעתו. בחלוף שעתיים, רחמים יצא מהבית והאישה לוותה אותו. בזמן שהוא המתין למונית, הם התחבקו והתנשקו מספר פעמים. רחמים אמנם הגיע למלון סמוק לחיים, אבל לא מהג'וגינג שהוא כביכול עשה. עליזה לקחה את החומר והודתה לי, אבל אני בחרתי להודות לה כיוון שהתעקשותה לחשוף את זהות המתקשרת, השיגה את האמת, וזה מה שבאמת חשוב.}

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.