X

סיפורי חוקר פרטי: הרפתקה ביער...

גאולה לא ממש רצתה לדבר בטלפון והעדיפה לפגוש אותי. אני אוהב לדעת מה הענין לפני הפגישה, כדי לבחון אם בכלל אני יכול לעזור. "אני בטוחה שתוכל" קבעה בבטחון מלא.

  • ט"ו אב התשפ"ב
תמונת המחשה FREEPIK

קבעתי איתה להתחיל את בוקר יום המחרת, וכשהגיעה חיכיתי למוצא פיה. פעם מישהו שאל אותי במקרה האם בכלל זה נפוץ שאנשים מזמינים חקירה. בעיניו, זה נראה כפעולה נדירה. מעבר לכך שזה שעשע אותי, יכולתי לענות שלא רק שזה שכיח, אלא גם שאין לו מושג על אלו מקרים הם מזמינים את שרותיי. גאולה הייתה אחת מהאלה. "אני מחפשת טבעת" אמרה.

גאולה ובעלה ציינו לא מזמן את מחצית מיובל שנות נישואיהם. היא תיארה בפניי את החיים המונוטוניים שהם חיים, וכיצד גם היא וגם הוא התרגלו כבר והשלימו עם צורת החיים הזאת. לא היו להם בעיות, ואולי בעצם זאת הייתה הבעיה. מאז שהתחתנו, הם גידלו באהבה 3 ילדים, גמרו משכנתא אחת והתחילו חדשה. כל אחד מהם עובד כשכיר במקום עבודה מסודר. נראה ששניהם מגלים כושר התמדה ניכר בכל דבר בהם עושים. בשלב כלשהוא נראה היה לי שגאולה מעט מפליגה עם תיאור סיפורה למחוזות שהיו פחות רלוונטיים לענייננו, אז ניסיתי לכוון אותה. "והטבעת... ?! " ספק שאלתי. "אני מגיעה לזה. כבר" ענתה.

ביום חמישי האחרון הם נסעו לכותל, לחגוג את הבר מצווה של בן אחותה. בשעות אחר הצהריים, לאחר שסיימו ארוחה טובה במסעדה במושבה הגרמנית, הם שמו פעמיהם חזרה למרכז. גאולה נמנמה מעט ברכב, וכשהתעוררה מצאה את הרכב ניצב בתוך יער. "מה ??" פנתה ליגאל בחוסר הבנה. יגאל רצה לגוון מעט את חיי המין שלהם, ויזם מהלך בחיק הטבע. "לפרוש לנו שמיכה או שאת מעדיפה ברכב ?" הציב בפניה אופציה. גאולה מאז ומתמיד לא הייתה הרפקתנית במיוחד, ובכל מה שקשור לסקס, הייתה לה מין שמרנות מאד ברורה. היא לא הבינה את הענין המוגזם שיש ביחסים, אז עוד לעשות לזה כזאת תפאורה ?! בכל זאת היא ניסתה לשתף פעולה, אבל זה לא ממש נעם לה. לבסוף, "פוצצה" את זה וביקשה שיעזבו את המקום. מתח רב שרר ביניהם כל הנסיעה חזרה. יגאל היה מאד מאוכזב ממנה. הוא נשאר עם חצי תאוותו בידו. תגובותיו היו מאד מרירות ותוקפניות. היא העדיפה מעט ללכת איתו "על ביצים".

"והטבעת...?!" ניסיתי שוב למקד אותה. "הגענו לזה" השיבה "לא שמתי לב ונפלה לי הטבעת ביער". לא מדובר היה בתכשיט יקר, אלא בעיקר בעל ערך סנטימנטלי. סבתה העבירה את זה מדור לדור בין בנות המשפחה ומצופה ממנה להעביר את זה הלאה. זה המתנה היחידה החומרית שנשארה לה ממנה. "תוכל לעזור לי למצוא אותה". ניסיתי להבין למה היא מתכוונת. הרי שיכולת הראיה שלי לא בהכרח טובה משלה. מתברר כי היא אינה יודעת היכן בדיוק זה קרה. זה איפשהוא בכביש שמוביל לירושלים. היא ישנה בזמן שבעלה נסע לשם, ובחזרה תשומת הלב שלה הייתה נתונה לדברים אחרים ולא הדרך עצמה. "ולא יותר פשוט שתשאלי אותו ?" ניסיתי לנער מעצמי את החקירה. זה לא שאני לא רוצה לעזור לה, אלא שלא הייתי בטוח שאני בכלל יכול. גאולה חשבה שזה לא רעיון טוב לערב אותו. לא רק שרמת התקשורת נפגעה מאז, הרי שהיא הרגישה שלחזור איתו "לזירת הארוע" יהיה משול לסדין אדום מול שור.

החלטנו לנסות. לא עשיתי מקרים כאלה בעבר ולא בדיוק ידעתי כיצד לתמחר את זה. התחלתי לתחקר אותה. היא אמנם לא בקיאה בדרכים, אבל הייתי משוכנע שהיא זוכרת משהו. ביקשתי שהיא תתאר בפניי את כל מה שהיא זוכרת. מהיכן נסעו ? מתי נרדמה ? שלטים שהיא זוכרת מהדרך ? מבנים כלשהם ? לאט לאט זה חזר אליה. היא זכרה במעורפל שפקחה את עיניה במהלך הנסיעה כי בעלה עצר לתדלק."יגאל אוהב חנויות נוחות" הסבירה "או דלק או לנשנש משהו". היתרון הבוהק להיות איש שטח, זה פשוט להכיר את השטח. היא תיארה לי את התחנה, וזיהיתי אותה. יגאל חזר למרכז דרך כביש מספר אחד. תחנת הדלק הייתה של פז קרובה לשער הגיא. כל זכרון לאחר מכן, היה לאחר שעזבו את קרחת היער. שאלתי אותה על סוגי העצים, האם זה היה שבילי עפר או סלול, פרחים, פסלים. היא נזכרה שראתה ציפור גדולה בצבע כחול ירוק כשיצאו לכביש ראשי. "מצויין. זה הציפור של קק"ל" כבר חשבתי איך אפשר לצמצם את האזור. היא תיארה שהיו שרידים של מבנים ביער. ככל שתיארה הייתי כבר מאד משוכנע שמדובר בפארק קנדה ליד לטרון.

"נראה לי שאפשר לנסוע לשם" קבעתי. "עכשיו ?!" הופתעה "למה לא ?!". הפארק מתפרש על פני אלפי דונמים, אך גאולה תיארה שהם היו ממוקמים באזור גבוה שצופה לנוף. המקום שונה ביום מאשר בשעת ערב, אבל שווה היה לנסות. ככל שהסתובבנו שם יותר, גאולה התפללה שתמצא את המקום ובכלל שתאתר את הטבעת. כשעברנו ליד איזה מערת קבורה, היא לפתע צעקה. "לפה. אני זוכרת את זה. סע מפה".

סטיתי אל המקום שגאולה ביקשה והתחלנו לטפס למעלה. כעבור כמה מטרים הערתי שאנחנו לא לבד. גאולה הרימה את עיניה. מולנו התקרב רכב. השביל צר מדי כדי שנחלוף זה על פני זה. אחד מאיתנו יצטרך לסגת. "קטע. זה כמו האוטו של יגאל" העירה והוסיפה "אה. לא כמו. זה יגאל". עמדנו זה מול זה. ליגאל לקחת מעט זמן לזהות שגאולה היא זאת שיושבת ברכב מולו. אפשר היה להבחין איך הדם נוטש את מוחו והחיוך נמחק לו מהפנים. כך גם לאישה שישבה לצידו. "מה את עושה פה ?" שאל בקול מהוסס. מעבר לכך שהיא זאת שצריכה לשאול אותו את זה, חשבה פתאום עד כמה הוא יאמין שהיא סה"כ באה לחפש טבעת בקרחת יער עם גבר אחר...

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

עמוד הבית ראשי חוקר פרטי סאם זיברט בגידה

art