השיפוץ
את לאה הכרתי שנה קודם, כשביקשה את עזרתי בעניין הנכס שלה בר"ג. היא בעלת בנין מגורים, אשר כולו מושכר לדיירים, למעט דירה בדמי מפתח, בה התגוררה מלכה. מלכה היא קשישה, אשר חיה עם פיליפינית כדי להסתדר בדירה באופן כמעט עצמאי.
- כ"ט אב התשפ"ב
לאה לא היתה מוטרדת מהדיירת, אלא מבנה של הדיירת, שהיה מעביר לה את שכר הדירה כל שלושה חודשים. הבן ניצל את ההזדמנות ושוחח עם לאה על הרצון שלו לשפץ את הדירה לאחר לכתה של אמו. לדייר מוגן שמתגורר בדמי מפתח אסור לערוך שינויים במבנה הדירה, אלא אם כן הוא מקבל אישור בכתב מבעל הנכס, ולכן עלה נושא השיחה. לאה הסבירה לו שלאחר מותה של מלכה, החזקה על הדירה חוזרת אליה ולא אליו, ולכן שיפוץ לא רלוונטי כלל, אבל הבן התעקש וטען שהוא מתגורר עם אמו בדירה. כאן לאה ביקשה את עזרתי בפעם הראשונה ומצאתי את כתובות המגורים של שני בניה. אחד מהם היה בעל משפחה, והבן שני היה עדיין רווק שהתגורר בת"א בשכירות.
מאז חלפה שנה ולאה התקשרה שוב. היא שוב חששה מכוונותיו של הבן. כוחה של החקירה הקודמת יפה לחצי שנה בלבד, כיוון שחוק הדייר המוגן מאפשר להעביר את הזכויות של הנכס ליורשים, במידה והבן מתגורר עם האם לפחות חצי שנה טרם פטירתה. הפעם היא חששה שהבן יודע זאת ועבר בפועל להתגורר עם מלכה. לאה ביררה קצת עם הדיירים האחרים שלה בבניין, והם אמרו לה שהם רואים את הבן לעיתים קרובות, מה שחיזק את חששה.
ביררתי מחדש. הבן כבר עזב את הדירה השכורה בתל אביב, והטלתי על אחד מחוקריי לחפש כתובת חדשה שלו. בינתיים, ערכתי חקירת שכנים משלי. אכן רואים אותו הרבה בכתובת האם. אחת השכנות אפילו אמרה לי שהיא רואה מדי פעם את הרכב שלו חונה מתחת לבנין בשעות הלילה המאוחרות, דבר שמחזק את התחושה שהוא גר שם. מה שהפריע לי היה שמדובר בדירת 3 חדרים, ושאלתי את עצמי באיזה חדר הוא מתגורר, לאחר שהאם והפיליפינית תופסות כל אחת חדר לעצמן. האם באמת הוא מתגורר בסלון הבית ?! במשך מספר ימים ערכתי בדיקות ליליות, מצאתי לסירוגין את הרכב שלו בכתובת של אמו. נראה שהבחור החליט לקחת את ענין הנכס כפרוייקט חייו. מספיק שהוא יטען בעתיד שהוא התגורר שם וללאה יהיה קשה להוכיח אחרת. אין ספק שהעניין נהיה מורכב.
לאחר שעדכנתי את לאה, החלטנו שכדאי לנסות להפתיע את מלכה בדירתה. המטרה היתה לצלם את פנים הדירה כדי להראות שאין מספיק מקום עבור הבן. כמו כן לראות האם יש לו בגדים בדירה וחפצים אישיים שונים. הכנתי סיפור כיסוי מתאים ויצאתי לדרכי.
"ערב טוב" פניתי אל האם בפתח דירתה "זה בקשר לספרים שדיברנו עליהם". אותו בוקר התקשרתי אליה והסברתי לה בטלפון על "השרות" האזורי החדש שהוא החלפת ספרים וקלטות בכל השפות אחת לשבוע ע"י שליח, מבלי לצאת כלל מהבית. זה שרות חינמי מיוחד עבור קשישים, שאין להם יכולת תפקוד עצמאית. "ומי משלם על זה ?" שאלה מלכה והסברתי לה שהפעילות ממומנת ע"י עמותה מסוימת.
מלכה הכניסה אותי לדירתה, כדי למלא את הטפסים הדרושים. אני התחלתי לכוון את מצלמתי הסמויה לכל עבר. להפתעתי, לא מצאתי דירה מוזנחת אלא משופצת ונקיה. לא אופייני כלל לקשישים בגילה. אכן היה מדובר בדירת 3 חדרים, אולם ניתן להבחין בחלק מסוים של המרפסת אשר נסגר עם קיר, והוא הוביל לחדרון קטן, בה היתה מיטה נוספת. "מה זה ?" שאלתי מתוך סקרנות. "זה חדר עבור הבן שלה, הוא מדי פעם מגיע לכאן לישון" הסבירה הפיליפינית. לאחר מספר משפטים נוספים, האם הסבירה שבנה מתגורר לא הרחק משם עם חברה לחיים, דבר שיכול להסביר, דרך אגב, מדוע הרכב חונה לעיתים בחניה של האם. ביקשתי את רשותה של מלכה לגשת לנוחיות, וצילמתי על הדרך את חדר האמבטיה. מצאתי שם כלי גילוח ומברשת שיניים נוספת. אכן, נראה שהבן באמת מגיע מדי פעם לשם. נראה שהבן מצא את נוסחה קלאסית לטעון בעתיד לזכויות של הנכס. הוא כביכול גר עם האם כי הוא ישן שם מדי פעם, אלא שיש לו גם כתובת נוספת עם חברה לחיים. כך הוא יטען בעתיד, ומי אמר שאסור לו לישון לעיתים אצל חברה לחיים ?! תכנית פשוטה ומדהימה, רק שהיתה לה פגם אחד.
הראיתי ללאה את סרט הוידאו מהדירה. "כן, אני רואה את מה שאתה מתכוון" אישרה לאה בפניי "הם הוסיפו את הקיר הזה, שברו חלק כאן, ופתחו דלת מהצד הזה כדי שניתן יהיה להיכנס לחדר". לאה לקחה את החומר אל עורך דינה והוא הכין תביעה נגד מלכה לפינוי הנכס בגין הפרה בוטה של חוזה הדיירות המוגנת שלה. כעת, זה לא משנה כלל היכן הבן מתגורר, אם לא יהיה לו את מה לרשת.
שוחחתי עם לאה לאחר מספר חודשים. מסתבר שמלכה ביקשה להגיע איתה להסדר, במקום להוציא כספים על הגנה משפטית. הם סיכמו שמלכה תוותר על זכויותיה בנכס, ולאה תאפשר לה לגור בדירה עד סוף ימי חייה בתמורה לסכום כפי ששילמה עד כה. כך לאה לא היתה צריכה לפנות את מלכה, וכך לא נותרה לבן זכות בנכס.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.