"נתנו לי חודשיים לחיות והיום אני כאן״

בשבוע הבא יצוין יום המודעות הבינלאומי למחלת הסרטן, יום שמוקדש למודעות, תמיכה והשראה למיליוני אנשים המתמודדים עם המחלה ברחבי העולם.

סיפורה של דבורה ג'יין מנחם, תושבת בת ים בת 58, הוא מקרה נדיר של הישרדות מסרטן הלבלב, מחלה שבמרבית המקרים נחשבת לאחת המחלות הקשות לריפוי.

"זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי אבל משהו בי אמר שאני לא מוכנה לוותר"

"עליתי לארץ לבד מלונדון לפני כ-40 שנה. עליתי כי אני מאוד אוהבת את הארץ, וגם קר מידי בלונדון. אני אוהבת את מזג האוויר בישראל" מספרת דבורה. באותה התקופה, דבורה עבדה כתופרת ואולם לפני כעשור, חיה עברו טלטלה כאשר אובחנה בסרטן הלבלב.

"הגעתי למיון ביה"ח וולפסון עם צהבת חסימתית וחיידק עמיד ואלים. הייתי צריכה לעבור ניתוח ע״ש וויפל בו נכרת ראש הלבלב. כחלק מההכנה התבקשתי לעבור בדיקת MRI. הבדיקה הראתה שיש לי צל גדול באזור הלבלב, אבל הייתי אופטימית, חשבתי שמדובר בציסטה" היא משחזרת.

ד"ר קטיה דיין, מנהלת כירורגית ב' בוולפסון שליוותה אותה לאורך כל הדרך ושומרת עימה על קשר גם כיום, בישרה לה את הבשורות באופן אישי: "היא ישבה לידי, החזיקה לי את היד חזק ובישרה לי שיש לי סרטן בלבלב. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי, הייתי מופתעת והמומה".

מה אומרים המספרים על סרטן הלבלב?

"סרטן הלבלב נחשב בין הסרטנים האגרסיביים ביותר מבחינת הישרדות. בעולם, שיעורי ההישרדות לאחר שנה מהאבחנה נעים סביב כ‑28% בלבד, ושיעור ההישרדות לאחר חמש שנים עומד על כ-12%. זאת בעיקר משום שהסרטן מאובחן לעיתים רק בשלבים מתקדמים, כשהוא כבר מתפשט לאיברים אחרים ואפשרויות הטיפול מצטמצמות מאוד" מסביר ד"ר רונן ברנר, מנהל המכון האונקולוגי במרכז הרפואי וולפסון.

"הרופא בקופת החולים נתן לי חודשייים לחיות״

כשהגעתי לקופת החולים שבה טופלתי, הרופא הסתכל עליי ואמר :"יש לך חודשיים לחיות. תתחילי להסדיר את הטפסים והעניינים שלך". הייתי המומה. למרות זאת לא וויתרתי, רציתי לחיות. אמרתי לעצמי שאני חייבת להיות סבתא, לראות את הילדים שלי מביאים נכדים לעולם. ובאותו הרגע נפל לי האסימון - אני לא קיבלתי את הסרטן אלא הסרטן קיבל אותי. אני בעלת הבית!"

דבורה יצאה למלחמה על חייה. היא החלה במסע טיפולים במכון האונקולוגי במרכז הרפואי וולפסון בניהולו של ד"ר רונן ברנר. במכון מטפלים במגוון סוגי סרטן בגישה רב תחומית. בין הטיפולים הניתנים במכון: טיפולים כימותרפיים, ביולוגיים, טיפול תומך, וישיבות ייעוץ רב‑תחומיות (Tumor Boards) ועוד.

"כשמדובר בסרטן, חשוב לא רק לתת טיפול רפואי אלא גם לבנות מערכת תמיכה שמכילה את כל המטופל: מקצועיות, זמינות, הקשבה ואנושיות. כשדבורה הגיעה אלינו, ידענו שיש לנו את הידע והכלים לתת לה את ההזדמנות הכי טובה. אבל יותר מזה - חשוב לתת לה תקווה, בכדי שתוכל למקסם את הסיכויים שלה לשיפור." מסביר ד"ר רונן ברנר, מנהל המכון האונקולוגי.

במסגרת הטיפולים, דבורה ביצעה טיפולי כימותרפיה תכופים ו-28 הקרנות. היא מספרת שהטיפול המקצועי והמסור שקיבלה במכון, היה גורם מרכזי בהצלחתה: "זה קיטשי לאמר אבל צוות האחיות והרופאים הם המלאכים שלי. האחיות הן עמוד השדרה של המחלקה, עטפו אותי ביחס חם ואנושי לאורך כל הדרך". 

דבורה מדגישה את התמיכה המשפחתית שהייתה לה לאורך כל הדרך: "בעלי וילדיי לא עזבו אותי לרגע. הם היו שם בכל שלב, והם נתנו לי את הכוח להמשיך״.

בנוסף, בתקופת הטיפול, דבורה השתתפה גם בסדנאות מדיטציה רפואית שהתקיימו במכון: "למדתי שהמוח שולט על הגוף. ככל שהייתי חיובית יותר, הגוף שלי הגיב טוב יותר. למדתי לשלוט ברגשות שלי ולהפחית סטרס".

כיום, עבר למעלה מעשור מהמחלה ודבורה שניצחה את הסרטן, מגיעה לביקורות במכון האונקולוגי כדי לעודד מטופלים אחרים ולשתף אותם בתקווה ובניסיון שלה: "אני תמיד אומרת להם - אתם לא קיבלתם את הסרטן  הסרטן קיבל אתכם ואתם תיתנו פייט. תשמרו על חיוביות, ותאמינו שיש תקווה גם במצבים קשים."

דבורה ג'יין מנחםצילום: דוברות וולפסון

ד"ר רונן ברנר, מנהל המכון האונקולוגי מסכם: "ההצלחה של דבורה היא שילוב של כוח רצון יוצא דופן, טיפול מתקדם ותמיכה אנושית. כל מטופל במכון שלנו זוכה ליחס אישי וזה מה שמאפשר לנס רפואי לקרות, גם במקרים שנראים חסרי סיכוי."

ביום המודעות הבינלאומי למחלת הסרטן, שמצוין בשבוע הבא, סיפורה של דבורה מזכיר לכולנו את חשיבותה של תקווה, את כוחו של טיפול מקצועי ומסור, ואת ההשפעה הגדולה של ליווי אנושי על ההתמודדות עם המחלה.

ד'ר רונן ברנר, מנהל המכון האונקולוגי בוולפסוןצילום: דוברות וולפסון