"סוזן שחורת העין" מאת ג'וליה היברלין הוא מותחן פסיכולוגי מקורי ומרתק העוסק, לצד חקירת רצח מורטת עצבים, בטראומה ובהתמודדות איתה. חייה של טסה נחלקים לשניים: לפני החטיפה ואחריה. שלושים ושתיים השעות שבהן הוחזקה בשבי נמחקו מזיכרונה. היא יודעת רק את מה שסיפרו לה: היא נמצאה חסרת הכרה בשדה פרחים, מוקפת בקורבנותיו הקודמים של החוטף. נדמה לה שהיא דיברה עם הנערה ששכבה לידה בשדה, אבל כולם אומרים לה שזה לא ייתכן, שהנערה כבר מתה. כמעט עשרים שנה אחרי החטיפה היא חושבת שהכול כבר מאחוריה: החוטף נשפט, הורשע וממתין להוצאתו להורג, חייה שבו למסלולם ואפילו יש לה בת. הטיפול הפסיכולוגי שעברה אחרי החטיפה, העיוורון הזמני שלקתה בו בעקבות הטראומה והניסיון לשחזר את שעות האימה כדי שתוכל להעיד במשפט נגד האיש, כל אלה הם זיכרון רחוק. היא נחושה לחיות חיים נורמליים הרחק מאור הזרקורים. אבל אז מישהו שותל מתחת לחלון חדרה רמזים המעידים על כך שהאיש שיושב באגף הנידונים למוות חף מפשע ושהחוטף האמיתי עדיין חופשי. חוששת לחייה היא נאלצת לצאת למסע מכאיב בעקבות זיכרונות שנקברו מזמן ולנסות למצוא בהם את האמת. (מאנגלית: אורלי מזור-יובל, הוצאת כתר, 417 עמודים)
