"בזכות הקורונה הבנתי כמה כוח יש לפרטים קטנים וחלשים"

עמית רונן, בוגרת עטורת פרסים של בצלאל, פסלת , מורה נערצת לפיסול וראש מחלקת פיסול במדרשה לאמנות , עזבה את עולם האמנות והתכנסה בביתה ב 1993, כשלקתה בתסמונת התשישות הכרונית ( CFS).
"לימדתי במדרשה עם יאיר גרבוז, רפי לביא, ציבי גבע והרבה אושיות תרבות", היא מספרת "במקביל הצגתי תערוכות פיסול בגלריה שנער וציור בגלריה בוגרשוב" היא מוסיפה.

עמית הייתה בשיא הקריירה, אז הציעו לה לנהל מחלקה בבצלאל, במקביל למדרשה."יום אחד כשהייתי במדרשה הרגשתי לחץ בחזה ושכל הכוחות שלי עוזבים אותי. לקחו אותי למיון של שיבא ובעלה של אחותי, שהיה רופא במחלקה בדק אותי. הוא הרגיע אותי שאין בעיה עם הלב ושלח אותי הביתה. אחרי שבוע, כשהמצב לא השתנה, התחילו לעשות לי בדיקות. הכל היה לכאורה תקין ואז מצאו וירוס מסוג אפשטיין בר, שקשור לתסמונת, אבל יכול גם לעבור מעצמו.לא הצלחתי להתאושש. באותה תקופה את מעט הכוחות שהיו לי ניצלתי לגידול ארבעת הילדים. הכל לאט ועם הרבה מאמץ. הייתי מסיימת להכין ארוחה והילדים היו עוזרים לי לחזור למיטה.נאלצתי לפרוש מעולם האמנות. הפסקתי לפסל. יחד עם זאת הרגשתי ברת מזל. בין חברותיי לעמותה של חולי CFS, הייתי היחידה שהיה לה סטודיו בבית ומשהו לעשות ולהצליח בו.
לרונן היו תקופות טובות יותר ופחות. בתקופות הטובות אף הציגה בתערוכות. בהפוגה הגדולה של המחלה פגשה את ירין קימור, במאי ועורך מבט שני, שהפך לבן זוג תומך.

בתקופת הקורונה, שבה העולם חווה שיתוק והפסקה בעשייה, למרות שהמחלה שוב הרימה ראש, רונן  נכנסה עמוק לתוך הציור."חיידק קטן בלתי נראה משפיע על כל העולם. דבר זה גרם לי לחשוב על כל אותם דברים קטנים ו"כאילו"  לא חשובים שמשפיעים על עולמנו.”
רונן בחרה לעסוק בשוליים, אותם גדילים של בגד , דימוי קישוטי, שמקומו בשולי האריג ונתפס בדרך כלל  כחסר ערך ואף מיותר. מה שהוא לכאורה שולי הופך בעבודותיה לבעל חיים מלא חיוניות ומשמעות.
את העבודות של שמן על בד נוכל לראות החל מיום שישי ה 2.6 בבית האמנים, רח' גבעתי 17 ראשון לציון בתערוכה שאצרה ד"ר נירה טסלר, מי שהיתה תלמידתה במדרשה לאמנות.

רונן מאנישה ברגישות את דימוי השוליים למצבים מהותיים בחיי אישה וזהותה. הדימוי העדין והדקיק ממלא תפקידים מגוונים: לעתים הוא מרקד חסר גבולות ולעתים הוא דרוך ועומד על המשמר. לעתים מתרומם ומעופף אל החופש ולעתים נרמס ונמעך באלימות. במקומות מסוימים הוא הדור, מפואר ושואף לשלמות. באחרים הוא מלופף, פרוע ואף פרום וקרוע.

תוך כדי עבודה על סדרת הגדילים הרגישה רונן איך היא מקבלת כוח ושליטה על הגוף שלה .הבדים הגדולים מעוררים עניין בקרב חובבי אמנות והיא מחכה לפגוש אותם בתערוכה החדשה.

עמית רונן / הארת שוליים
בית האמנים רח' גבעתי 17 ראשון לציון
פתיחה: יום ו' 2.6.23 ב 11:30, נעילה בשבת 24.6 ב 13:00
שעות פתיחה א' ד' ו' 10:00-12:00I  ב', ג' ה' 10:00-13:00, ב' ו-ד'  17.30 – 19.00, שבת 11:00-13:00