בכל מעברה, היו גם כאלה שהעדיפו לעשות כסף קל ולא לצאת לעבודה, אשר גם ככה לא הייתה אצלנו בשפע. וכאלה היו שחקני הקובייה. ואני לא מתכוון לקובייה ההונגרית, אלא לקובייה הטוניסאית או העיראקית. מדי פעם אפשר היה לראות את שחקני הקובייה מתכנסים בפינה נידחת מאחורי השוק, במיוחד בצהרי היום, כי השעה לא דחקה בהם, והם לא היו משכימי קום. המשחק, למען האמת, הוא די פשוט: נוטלים קופסת שימורים קטנה וריקה, מגלגלים לתוכה קוביית שש-בש, ומנערים אותה. בעל המשחק הופך את הקופסה ומגלה לעיני המשתתפים את המספר המופיע על הקובייה. הזוכה במשחק הוא זה שניחש מראש את המספר הנכון, ואז הוא נוטל לעצמו את השלל הכספי שהניחו חבריו קודם לכן על ארגז תנובה מאולתר.
משחק קובייה, זאת עליכם לדעת, היה משחק לא חוקי, ולא יכול היה להתנהל בלי משגיח. לא מדובר במשגיח כשרות, אלא בילד העומד בפינת השוק ומזהיר את המשתתפים מפני ניידות משטרה. אותי, ילד בכיתה ו', 1957, ריתקו המסתורין, המחבואים מפני השוטרים, ובמיוחד העובדה שניתן להרוויח לירה שלמה תמורת משמרת של 4 שעות. לכן, הייתי מציע לשחקני הקובייה את שירותיי מדי פעם, ואלה, שמחו על ההצעה. בין המהמרים היה גם כלאפו, שהיה מפעיל המשחק. כמו "מועצה להסדר ההימורים", אבל של איש אחד. כלאפו לא נהג לשחק בעצמו אלא גילגל את הקובייה בקופסה, השגיח שהכל בסדר, ודאג שהזוכים יפרישו לו חלק מהרווחים.
כלאפו שלשל לידי, בסיומו של כל יום עבודה, את הלירה. הרבה מאוד כסף באותם ימים. בכל פעם שהייתי עסוק, היה מחליף אותי שאול, אחי הקטן. דבר טוב תמיד משאירים במשפחה. עם הלירה ביד שהרווחתי, יש לומר ביושר, מיהרתי בדרך כלל להצגה הראשונה בבית הקולנוע הקייצי הסמוך, וקונה לעצמי סנדוויץ' בגודל של רבע כיכר לחם (בלי להגזים), שהכיל בתוכו ממרח טונה, שום ופלפל חריף, ועל הדרך גם שקית גרעינים.
שבוע לאחר מכן, התחילו ליפול עליי הצרות. אותו כלאפו מיודענו, החליט יום אחד להתל בי ולא לשלם את שכרי בזמן. הוא משך אותי בלך ושוב. זאת, למרות העובדה שבאותו שבוע הצלתי אותו ואת חבריו פעמיים מציפורני ניידות המשטרה. כל תחנוניי לקבל את הכסף המגיע לי, לא עזרו. גייסתי בשביל ההרתעה את אחי הגדול יחזקאל, אך על כלאפו לא עשה הדבר רושם. מה עוד, שהוא הפציר בי להמשיך במלאכת השמירה, בהבטחה שיכפיל את שכרי. אבל אני סירבתי להאמין להבטחות של שחקן קובייה בטלן, לא הייתי מוכן להשלים עם העובדה שסידרו אותי ! בליבי גמלה ההחלטה לנקום… המשכתי בכל זאת בעבודתי כמשגיח. הוא שמח על כך. ילד עירני כמוני קשה למצוא… ואני המתנתי לנקמה המתוקה, שלא איחרה לבוא. עמדתי בנקודת התצפית הקבועה מאחורי עץ שיקמה עתיק יומין, והמתנתי ל….שוטרים. ואכן, כעבור שעתיים, כשהמשחק היה בעיצומו וכיסיו של כלאפו תפחו מכסף, אני מבחין בניידת משטרה, העושה דרכה לשוק.
לרגע הזה ייחלתי. מבלי שאיש ישגיח בכך, לקחתי את רגלי ודהרתי משם כל עוד נפשי בי. מרחוק שמעתי את רעש חריקת הבלמים של הניידת. שחקני הקובייה נלקחו, לאחר כבוד, לתחנת המשטרה המקומית. ביניהם היה, איך לא, כלאפו העצבני. הוא הבחין בי בורח משם בריצה מטורפת, והבין מה עוללתי לו. הספקתי עוד לשמוע את הצעקות שזרק אחריי: "תחכה, יא מניאק, אני עוד אראה לך מי זה כלאפו".
המשכתי במנוסה, והגעתי במהירות לצריף מגוריי.
כעבור 6 שנים, בהיותי תלמיד תיכון, חיפשתי לעצמי עבודה בחופשת הקיץ, ועל מי נפלתי ? על אותו כלאפו, שחקן הקובייה. לא הייתה עבודה אחרת במעברה המתחדשת. קיוויתי ששכח ממני. הוא כבר שכח את משחקי הקובייה והפך לקבלן בניין מצליח. קיוויתי שהוא שכח גם מהתעלול שעשיתי לו עם המשטרה.
הוא זיכה אותי בתואר הנכסף של עוזר טייח. כל תפקידי היה לסחוב דליים של חול וטיט. לכל מקום בבניין שבו עבדו טייחים. בתום שלושה שבועות של עבודה מפרכת, וימים ספורים לפני תום החופש הגדול, ניגשתי לכלאפו, כולי עייף ורצוץ, בכדי לקבל את שכרי. כלאפו הכניס ידו לכיס והוציא מתוכו חופן של שטרות. "כמה מגיע לך, יצחק ?" שאל בחיוך ערמומי. נקבתי במספר הימים שעבדתי, והרגשתי שהנקמה בדרך.. אך כלאפו שילם ברצון רב.
בטרם נפרדתי ממנו, הפטיר לעברי – "הבטחתי לך יצחק, לפני הרבה שנים, שנקמה תבוא. אך אני לא איש נקמות. הנה, אתה רואה במו עיניך לאן הגיע שחקן הקובייה הפושטק".
לפני שעזבתי את משרדו המאולתר באתר הבנייה, הוא צעק לעברי לחזור אליו. אלוהים, חשבתי לעצמי.. מה הוא הולך לעולל לי?
כאשר התקרבתי, חיוך ערמומי הופיע על פניו. הוא תחב לידי 6 שטרות של לירה. הבטתי בשטרות כלא מאמין. מה הוא כבר זומם ? "יצחק חביבי", קטע כלאפו את מחשבותיי. "אולי אתה שכחת, אך אני לא שכחתי. הכסף הזה הוא עבור 6 ימי העבודה שלך מאחורי השוק". הייתי בהלם !
שנים מעטות לאחר מכן, הלך לפתע כלאפו לעולמו, ועימו הלך גם זיכרון ילדות מופלא ובלתי נשכח…
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
