ובכן, יחזקאל סיפר לי השבוע, שבהתקרב חג החנוכה, הוא וצעירים נוספים היו עושים "טוטו מכבי אש". דהיינו – איזה אוהל יעלה הפעם באש, ואיזו משפחה תיוותר ללא קורת גג בחג הזה…
חג החנוכה באותם הימים, היה נחוג תמיד בימים של חורף סוער ורוחות עזות. האוהל היה מתנודד כמו מפרש ברוח. וכתוצאה מכך, חנוכיות היו נופלות לכל עבר, וגורמות לשריפה בלתי צפויה. תוסיפו ל"חגיגה" הזו גם תנורי חימום הניזונים מנפט, עששית דולקת שדולף ממנה נפט, חתולים המייללים מקור, וכל זאת, בשילוב מיטות עולים צפופות, בגדים הפזורים בכל מקום, ורהיטי עץ רעועים כל אלה תרמו לא מעט לשריפות שכילו הכל, ולא השאירו מאומה תוך מספר דקות.
דיירי האוהל – ילדים, הורים, ולפעמים גם סבתא על הדרך, היו מתעוררים כמתוך חלום בלהות ונסים לכל עבר. מזל שהאוהל היה חד קומתי, צמוד קרקע ופרוץ מכל צדדיו..הילדים המבוהלים היו נסים ראשונים, אחריהם ההורים, ואז נזכרים, שהותירו מאחור את סבתא תפאחה. ואז, כשהיו חוזרים, היו רואים את הסבתא מחפשת בין הלהבות את התכשיטים והקמעות שהביאה מבגדד הרחוקה, בורחת החוצה ואומרת "הכל מהשמיים".
מים זורמים, כמובן, לא היו בנמצא. הדליים שנשפכו לכל עבר בכדי לכבות את השריפה, "הצחיקו" את הלהבות, והיו כלעג לרש.
ואכן, לילה אחד, שריפה מעין זו פרצה בחלקת אוהלים קטנה וצפופה, לא הרחק מהאוהל שלנו. זה היה לילה סגרירי ואפל. אחי יחזקאל, שהיה בחופשה קצרה, התעורר לקול זעקות נואשות. היה חשש שהאוהל הבוער יצית את כל האוהלים בסביבה. הוא זינק כמו פנתר מתוך מיטתו החמה, ונתן, עם הפיג'מה על גופו, ריצת אמוק לבסיס תל השומר הסמוך. הוא העיר את הש.ג העצבני, שהעיר את כל הבסיס. תוך דקות ספורות הגיחה כבאית צבאית ישנה מתקופת המנדט, ועליה כבאי בודד ומנומנם, כשאחי הגדול יושב לצידו. כמובן, עד שהגיעה הכבאית המקרטעת, לא נותר כלום מהאוהל המסכן…
אבל, אליה וקוץ בה ! הנהג הכבאי, שלא הפסיק לרטון ביידיש מתובלת בעברית של עולה חדש, ניסה להתמקם קרוב ככל הניתן לאוהל, כי מסתבר, שצינורות הכיבוי הארוכים נפלו בדרך הכורכר שהובילה למעברה. זה היה לילה גשום וחשוך, ומכל התימרונים שלו, הוא לבסוף נתקע עם הכבאית דווקא בתוך האוהל שבער. הוא נסע קדימה ואחורה, עד שמיכל הדלק נתקע בתוך הבזנטים שהחזיקו את יריעות האוהל. צינור הדלק נתלש מהמיכל, וההמשך היה כמו בסרט "רמבו" ההוליוודי.
הכבאית התקועה עלתה באש, ומיכל המים של הכבאית המסכנה התבקע מלמטה, והמים נשפכו בדיוק על האש הבוערת !
עוד בטרם נסו כולם על נפשם לכל עבר, כבתה האש לקול צהלות לובשי הפיג'מות שהגיעו עם דליי מים בכדי לסייע. סביב הכבאית השרופה התרוצץ הכבאי הרומני, שהיה מבוהל ואובד עצות, ולא הפסיק לרטון ביידיש.
לפתע, כמו נס, נפתחו ארובות השמיים וגשם זלעפות הבריח את כולם לאוהלים וכיבה את האש לחלוטין. כמובן, שבני המשפחה אשר נשרף להם האוהל, נקלטו מיד באוהלים סמוכים. השכנים הרעיפו עליהם מכל טוב, ודאגו למחסורם עד אשר קיבלו אוהל חדש, צמוד קרקע, עם בריכת שחיה בוצית, מלאה ברחשים ויתושים, ועם 6 כיווני אוויר, גם למעלה וגם למטה.
כתב ואייר: יצחק חייק
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
