"כל מה שסה"כ ביקשתי ורציתי זה משפחה" תיאר ישראל, "שהילדים יגדלו, ושאנחנו נזדקן לנו בשקט". לא בכדי קיים פתגם ביידיש שאומר שהאדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק. "אני מבין את מה שרצית" השבתי, "ולפעמים יש פער בין מה שרוצים למה שקורה בפועל". לקח לי זמן להבין בדרכנו המשותפת את גודל הפער.
ישראל התחתן בגיל מאוחר. בהתאם לתפיסת עולמו, לא צריך למהר. אפשר לחיות יפה מאד גם כרווק מתבגר. ככל שעברו שנותיו הבוגרות, הוריו הם אלו שלחצו עליו. הם רוצים לרוות נחת גם בתפקיד של סבא וסבתא. כשהם החלו להזדקן ולחלות, זה שימש כזרז עבורו למצוא לו כלה.
עימות פיננסי
"אין באמת דבר כזה אהבה…" התחלתי לשמוע את הסבריו של ישראל אבל מיד קטעתי אותו. "עזוב, חבל על הפילוסופיה. בין אם יש אהבה או אין, תקבל ממני את אותו שירות", עניתי בחצי קריצה וחייכתי. מה שנכון אגב. המסר שלו הובן לגמרי. הוא ניסה להגיד שהוא לא התחתן ממקום של פרפרים בבטן אלא יותר כדי לכבד את רצון הוריו לקבל מסגרת משפחתית מכובדת.
לפי מה שישראל סיפר לי, נראה כי השנים הראשונות עברו בהצלחה רבה. עם אהבה או בלעדיה, הם הקימו משפחה בישראל, וחיו בצורה מכובדת שנים רבות. הוריו לא זכו לכל השנים הללו. לפני כעשר שנים, מירית החלה להשתנות לו. מאישה ואמא מסורה לבית הוא הרגיש איך תשומת הלב שלה לאט לאט זולגת החוצה. נהיו לה יותר מדי עיסוקים מחוץ לבית. ישראל לא אמר לה דבר על זה. מבחינתו לא הייתה כל בעיה, כי בסופו של יום, היא תמיד הייתה שם בחזרה. דבריו של ישראל לימדו אותי עליו מהר מאד שהוא מנסה בכל כוחו לשמר את המסגרת המשפחתית, ללא כל קשר לסטיות הקטנות או הגדולות מהמסלול התקין. העיקר שיראה על פני השטח כמשפחה.
ביחד עם השינוי, "המנגינה" החלה להשתנות. לא פעם מירית הייתה מעמתת אותו עם המצב הנכסי שלה, ולא שלהם כמשפחה. "אני צריכה בטחון", קבעה "מה יהיה איתנו אם יום אחד יקרה לך משהו? אם תעזוב אותי?". ישראל צבר רכוש עד שהתחתן וגיבה את עצמו בהסכם ממון. מה שהוריו הורישו לו במילא לא אמור להתחלק ביניהם במקרה של פרידה. מירית חשבה שמגיע לה מחצית דירה. מפעם לפעם היא הגבירה את הלחץ והוא עצמו הגיב די באפאטיות. הוא לא ידע מה הוא אמור לעשות.
מה היא רוצה?
אחרי כמה שנים שהלכו והתדרדרו, מירית החלה לדבר על גירושין. היה שלב כלשהו שישראל הרגיש שזה ממש קרוב, אז הוא מיהר להתייעץ עם עו"ד, וקיבל את עצתו להקדים אותה במרוץ הסמכויות ולקבע את הדיונים ברבנות ולא בבימ"ש. היא בתגובה הגישה בקשה לשלום בית. ישראל שימש כקרקע מאד פוריה בשביל צמד המילים המהודרות הללו. הרי זה כל מה שהוא רצה כל הזמן. הם הקפיאו את ההליכים לטובת ניסיון שלום בית. אחרי כחודשיים, אחד ממכריו שלח אותו אלי לפגישה.
ישראל נראה היה די מבולבל. מצד אחד הוא ציטט לי את דבריה על זה שהיא מכוונת לשלום בית ומצד שני הוא טוען שההתנהגות שלה כלפיו לא השתנתה. דבריו חידדו לי את הפער הענק שדיברתי עליו בהתחלה. הוא כ"כ רוצה להגן על המסגרת המשפחתית, שהוא "בולע" כל מילה שלה או רמז, די בהכנעה. כל עוד הוא במצב כזה, זה "מעוור" אותו. "אני לא מבין מה היא רוצה" אמר לי שוב פעם. "אני אעזור לך ואז תבין". הסברתי לו את דרך הפעולה שלי.
זה לא חדש לי עם לקוחות שהם יושבים זמן רב עם עצמם ומנתחים את כל מה שקרה, את כל מה שאי פעם נאמר ועושים אין סוף ספקולציות של מה שעתיד לקרות. מניסיון, זה אף פעם לא קידם דבר. זה רק מחזור אין סופי של מחשבות, ולרוב מעכבות. הדרך האמיתית היא להרים את הראש, ולעשות פעולות שמאפשרות לך לראות את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהייתי רוצה שתהיה. במקרה של מירית, מה היא כ"כ עסוקה מחוץ לבית?! "לא סתם חבר שלך שלח אותך אלי, לא?!" העובדה שהיה חבר בתמונה עזר מאד לישראל.
"אפשר להגיד הכל"
מירית אמנם לא יוצאת כל יום מהבית, אבל היא יוצאת לעיתים מאד קרובות. אין דרך לצפות מראש מתי זה קורה. חלק מהעבודה זה לבזבז שעות גם על תצפית לשווא. אני לא יודע אם זאת הייתה שאננות או שמירית סמכה יותר מדי על חוסר המסוגלות של ישראל להבין מה היא עושה, אבל בפועל חשפתי את זה ממש מהר. ביום השני למעקב כבר ידעתי מי זה הגבר האחר בחייה. זה לא באמת הייתה הפתעה שקיים אחד כזה. זה לא היה מפתיע אף אחד במקומי, מלבד ישראל עצמו. שני ימי המעקב הנוספים הוקדשו כדי לבסס את החומר הראייתי ולספק תמונות טובות לבית הדין הרבני, למקרה הצורך.
אני לא חושב שישראל נאיבי. בכלל לא. אולם בכל מה שקשור להתנהלות מולה, יש לו איזו שהיא אטימות מנטאלית להבין את הסיטואציה. לא היה לו פשוט לקבל את הממצאים שלי. "אני לא מבין" אמר שוב "אבל היא אמרה שהיא רוצה שלום בית". כל מה שיכולתי לענות לו בחזרה שזה בדיוק העניין "כן… אז היא אמרה. להגיד אפשר הכל". ישראל עדיין היה עסוק בעיבוד הדברים. "אני יכול להיות בוטה?" לא חושב שבאמת שאלתי אבל הוא אישר שכן "אתה מאד רוצה שלום בית, וכל מה שהיא רוצה זה שתגיד שלום לבית. מסוגל להבין את ההבדל?". הראיתי לו צעד אחרי צעד את הפעולות שלה ואת הבקשות המשפטיות שלה. הן דיברו בפני עצמן. מירית שמה לה למטרה להשיג את בית המגורים שלהם בכל דרך.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
