עכשיו דמיינו ילד, בעל רגישות גבוה ולא מווסתת למגע, לצבעים, לריחות ולקולות עם צורך גבוה בתנועתיות, שנחשף למסרים, שלא תמיד מותאמים לגילו מכיוון שהוא חשוף למסכים מגיל אפס, אשר לטווח הקליטה שלו חודרים בכל רגע נתון עשרות מסרים בעלי גרייה מאסיבית, איך ילד כזה חווה את העולם?
החברה שלנו דורשת מאתנו מדי רגע להתמודד עם שלל משימות ותוך כדי כך אנחנו חשופים להמון גירויים והסחות, ובתוך כך, הילדים שלנו נדרשים לשבת בתוך כיתה, למשך שיעור שנמשך הרבה יותר זמן מכל מקצה של משחק מחשב, אל מול מורה עם קול מונוטוני, ולצד כ40 תלמידים נוספים, שיושבים בחוסר שקט.. למי הילד יקשיב למורה? או לכל קול והסחה שבכל רגע עשויה להיווצר?
ותדמיינו ילד כזה, שהוא רגיש מאוד, ושעולמו הפנימי מציף אותו פחדים, ושהמסך עבורו מספק הקלה ומשהו להתמקד בו, כדי שלא להרגיש כאב, ובתוך כך, את תחושת התסכול שלו כשאינו עומד ביעדים החברתיים והלימודיים, והרי לכם ילד העונה על ההגדרה של ילד עם הפרעות קשב וריכוז.
אני רוצה לשתף במקרה של אמיר (שם בדוי) בן ה-11 ואימו אשר הגיעו אליי לקליניקה. אמיר ילד מקסים, לא מצליח לשבת מולי דקה אחת בשקט, כל הזמן זז בכיסא, נעמד, מסתובב בחדר, מחזיק דברים ביד ומשחק איתם. מסתבר שגם בבית הספר, לא מקשיב למורה, מתעצבן מכל דבר קטן, "פתיל קצר", יכולת לימודית ירודה. הריטלין שלקח בעבר עזר לו בשעות שהיה בבית הספר, אבל כבר לא מוכן לקחת אותו כי עושה לו כאבי בטן. זו הייתה תחילת שנת הלימודים, והם באו לבדוק את האפשרות לטיפול הומאופתי בהפרעת הקשב ללא ריטלין.
בקליניקה עלה גם העניין שלאמיר יש המון פחדים.. פחד מליצנים, פחד ממעליות, מכרישים, מים, ממדרגות נעות, הוא פוחד לישון לבד במיטה ולכן ישן עם אמא שלו.
במהלך הטיפול ההומאופתי נכנסנו לתהליך שבו הותאמה לו רמדי (שזו התרופה ההומאופתית), לא רק להפרעת הקשב אלא לרגישות, לפחדים, למי שהוא, כפי שהוא חווה את העולם. מייד כשלקח את הרמדי הבנו שמשהו קורה, שהרמדי יוצרת תנועה, השוני היה מורגש מהתחלה, אבל היה צריך עוד כיוונון, לאחר הפגישה השלישית כבר ידענו שאנחנו על הדרך הנכונה, הרמדי פעלה, ואמיר הפך להיות קשוב יותר, גם בקליניקה, כאילו הגיע ילד "אחר" שיושב ומשוחח בסבלנות, לא קם מהכיסא, קשוב, מביע את עצמו..
כיום אמיר ישן לבדו במיטה, עולה ויורד במדרגות בלי עזרה או קושי, אין לו כמעט פחדים, או חלומות רעים, והכי חשוב, הוא יושב בכיתה, מקשיב, איכות הלמידה השתפרה, ועקב כך, הביטחון העצמי עלה והיחסים עם החברים נראים אחרת. הוא ממש עבר קפיצת גדילה תוך פרק זמן קצר. וזה מה שאמא שלו אמרה לי:
"אין לי מילים, אמיר ילד מקסים, גם גדל, התבגר, מבין, מקשיב תודה לאל גם בבית הספר יש התקדמות לימודית, הוא קשוב, הוא ישן בלילה במיטה שלו, עולה לבד במדרגות הנעות ובמעלית, אין לי מילים, אמיר ילד מקסים, יש לי ילד חדש, ממש."
שנת הלימודים בפתח, יש גם דרך אחרת להתמודד עם הפרעות הקשב, לא חייבים לסבול או לקחת כדורים, אפשר לעזור לגוף ולנפש להגיע לאיזון ולבריאות בדרכים עדינות וטבעיות.
מאת הילה יניב,
הומאופתית קלאסית ומקדמת תהליכי ריפוי, BA בעו"ס
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
