"זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך בעיניים שלי חי"

 

רב טוראי ליהוא בן בסה, אח תאום למאי ובנם של שיבולת ושלמה יצא ביום 24.11.2020 במסגרת קורס הטיס לטיסת אימונים במטוס מסוג "סנונית" עם המדריך החביב עליו, רב-סרן איתי זיידן, לפני הטיסה חיבק אותו המדריך חיבוק אבהי. כעבור זמן נעלם המטוס מהמכ"ם, והתברר שהתרסק בנגב. שני יושביו – ליהוא ואיתי – נספו במקום.

טוראי ליהוא בן-בסה נפל בפעילות מבצעית ביום ח' בכסלו תשפ"א (24.11.2020). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים ומאי אחיו התאום

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.

אימו שיבולת כתבה שלושה ימים (21.4.2023) לפני יום הזיכרון את הדברים:

ליהוא שלי !

ערב יום הזיכרון השנה יצא בדיוק שנתיים וחמישה חודשים מאז האסון שלנו .

בערך בשעה 22 בלילה היינו אתה ואני בדרך לתחנת רכבת במערב ראשון .
חלק מהחברים שלך מהקורס , כבר היו בדרך , אספו אותם מנהריה וגם אותך יקחו מראשון עד חצרים .
אתה מדבר איתי באוטו על התקווה שלך , התוכניות שלך , אתה מתרגש לקראת הטיסות הראשונות הצ'קים .
ביחד בנסיעה ואח'כ יושבים ומדברים באוטו מחכים להסעה .
מרגישים את ההתרגשות שלך , הציפיה , התקוה והחשש שלך מהאתגרים הלא מוכרים שמחכים .

אתה מפיג את החשש ואומר לי –
"אמא – אם אחזור עוד שלושה שבועות –
סימן שעפתי מהקורס אבל אם אחזור עוד ארבעה שבועות כנראה שעברתי את הצ'קים . לא נורא , אם אעוף מהקורס אלך למשהו אחר , קרבי , – רוצה קרבי".

באפליקציה שבנייד שלך רואים שההסעה שלך מתקרבת , אתה מתכונן לצאת .

יוצאים מהרכב אתה מוציא את התיק הכבד
ועוד אחד קטן
ואת הנשק אתה תולה על עצמך באלכסון ,
נשען על האוטו ,
אנחנו מתחבקים ,
אני חושבת שנישקתי אותך בצואר .

מציעה ללוות אותך עד לתחנה –
אבל אתה אומר –
"לא צריך אמא יש רק כמה צעדים".

אתה הולך ואני אחריך
לכיוון מעבר החציה ,
לא שמת לב , אתה מרוכז בעצמך .

אתה מתרחק , הולך …

מסתכלת בך , מצלמת אותך הולך , עובר במעבר החציה , לא יודעת למה .

נשארת שם עם כאב-חד בתוכי , משום מה .

מסתכלת בשמיים ומצלמת .

עם הכאב הזה .

ברור שלא חשבתי . לא .

זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך בעיניים שלי חי .

מתוק , אהוב שלי , ילד .

אלוהים .