מצבו הבריאותי של אביה התדרדר משמעותית בשבועות האחרונים. עד כדי כך, שלאמא שלה לא היה מספיק כוחות כדי לטפל בו כמו שצריך. דינה הרגישה גאווה וזכות גדולה על זה שהיא יכולה לעזור ולטפל בהם. זה דרש הקרבה אישית, בעיקר בשביל לפנות זמן רב, שבא על חשבון העבודה והמשפחה שלה, אבל היא הייתה נכונה לתת אותו. הבעיה החלה כשהיא הרגישה שדברים נוספים קורים מתחת לפני השטח.
היא תמיד הכירה את המנטליות החריפה של העדה שלה. כזאת שמעדיפה באופן בולט את הילדים הזכרים על פני הבנות שלהן. זה לא היה זר לה, כי היא התחנכה לתוך התרבות הזאת. יחד עם זאת, הם עלו ארצה לפני כמה עשרות שנים, ומבחינתה דברים רבים השתנו מאז. לכן האמינה שזה יהיה אחרת. הם כבר לא בתקופה החשוכה של הארץ שממנו באו. אפשר כבר לצאת מהמערה. רק כשהיא הייתה ממש קרובה פיזית להוריה ברמה היומיומית, החלה לחלחל בה מחשבה, ששום דבר בעצם לא השתנה מעולם.
הגברים מחליטים
דינה ידעה שהמצב הכלכלי של הוריה טוב, אפילו שזה לא בא לידי ביטוי חיצוני ברמת החיים השוטפת שלהם. הם גרו בדירה רגילה, וחיו חיים פשוטים. מכיוון שמצבו של אביה כבר לא היה טוב, ומתוך חשש, שעם הזמן דבר דומה יקרה לאמה, החלה לתשאל אותה קצת לגבי מצבם הכספי. זה עורר את חשדה, כאשר אמא שלה התחמקה משאלותיה באלגנטיות. כשדינה הייתה נוקשה יותר איתה, אמה הרגיעה אותה ואמרה לה שאין לה מה לדאוג. הם דאגו להכל, מבעוד מועד. דינה ניסתה עוד ועוד, ולא רצתה להסתפק במילים מרגיעות, אלא מידע מדויק יותר. הדבר יצר מתיחות רבה בבית, ובסופו של דבר, זה נגמר באמירה שהאח הבכור מטפל בכל העניינים הכספיים. "אם את צריכה משהו, פשוט תפני אליו" סיכמה האם.
דינה אכן פנתה אליו. בדיוק באותה צורה שהיא פנתה לאמה. האח לא שיתף איתה פעולה, ודי נפנף אותה. "זה לא שיש סוד גדול" הסביר לה האח "אבל את שוכחת את מקומך". זה היה יותר מרמז לכך שהיא צריכה לזכור את המקום שהם גדלו בו. העולם שבו הגברים הם אלו שמחליטים את ההחלטות, והנשים אמורות לקבל אותן בהכנעה. דינה לא שכחה את מקומה. היא יותר הייתה בהלם שמשפחתה לא ברחה מהמקום הזה. מבחינות מסוימות הם לא התקדמו הלאה, וזה מה שהחל לרמוז לה מה יהיה גורל הירושה שלה. בעתיד.
זה קונפליקט עצום להתעסק בענייני ירושה, כאשר ההורים עדיין בחיים. כך דינה הרגישה בשבועות האחרונים, אפילו שבפועל היא לא הצליחה להשיג דבר, אלא רק ליצור מתיחות סביבה, והרגשה שכל הסובבים אותה מסתירים ממנה מידע. יחד עם זאת, היא זאת שנותנת את הנשמה ומטפלת בצרכים המיוחדים של הוריה, בשעה שאחיה לא תורמים דבר. בלית ברירה, המצב הזה הביא אותה אלי.
חלוקה עוד בחייהם
הבנתי מה היא מבקשת ממני. היא רצתה לדעת פרטים על מצבם הכספי של הוריה. הייתי הגון כדי להגיד לדינה שכל מידע שהיא תברר לא באמת ישנה את התוצאה. זכותם של ההורים שלה לתת את הרכוש שלהם למי שהם רוצים. זה יכול להיות לילדים הזכרים, וזה יכול להיות גם לעמותה כלשהי. זה לא משנה למי. למי שבא להם. דינה התעקשה לדעת.
בשלב זה לא ניתן לברר מה תוכן של הצוואה, או בכלל אם קיימת צוואה. זה מידע ששמור ליום הפקודה בלבד. מה שכן, אפשר לברר פרטים על מצבם הכלכלי של הוריה. אחרי שבועיים של פעילות חזרתי אליה עם נתונים. מאז שעלו ארצה, אביה השקיע בנכסים, אלא שבשנים האחרונות הוא העביר את הנכסים הלאה. לא סתם הלאה. אלא לבנים של המשפחה. אחד קיבל מגרש. השני קיבל חנות וכדומה. הדברים כל כך סמויים ונסתרים במשפחה שלה, שלא היה לה כל מושג על זה. מה שכן היה ברור לה כעת, שאף אחד לא באמת דואג לה. הרכוש היחידי שנותר הוא דירת המגורים של ההורים.
עכשיו זה כבר לא משנה אם יש צוואה או לא. הרכוש של הוריה הועבר לאחיה עוד בחייהם, והעובדה שאיש מהם לא טרח לספר לה דבר מלמדת אותה מה באמת עתיד לקרות. היא לא הולכת לקבל דבר. דינה גם הבינה שאין משהו לא חוקי במעשיה של המשפחה שלה. אין חוק שמונע מהוריה איך לחלק את הרכוש שלהם, או מה לעשות עם כספם. זאת זכותם והיא בהחלט מתכוונת לכבד את החוק. אולם, כרגע, שמצבם הבריאותי של הוריה על כתפיה בלבד, זה נראה היה לה לא הוגן ולא מוסרי.
עשרות שנים בארץ עשו את שלהם. היא כבר לא הילדה הקטנה שצריכה לקבל בהכנעה את המרות המשפחתית שלה. היא הרי בעצמה כבר אמא למשפחה שלה. הקונפליקט שהיה לה התנקז בדיוק לרגע של מהלך אמיץ שהחליטה לעשות. היא החליטה לנצל את המידע לטובתה וארגנה שיחה משותפת ביחד עם אמא שלה ואחיה הבכור. היא פרשה בפניהם את מה שהיא יודעת. על הנכסים ועל ההעברה שלהם ללא תמורה לאחיה. היא רצתה להבין מולם היכן היא עומדת, וחוסר מענה שלהם רק יגרום לזה שבינתיים היא תפסיק לטפל בהורים שלה. אם הם מצפים ממנה שהיא תהיה שם עבורם, היא צריכה לדעת שהם שם גם עבורה. קשה לומר שהשיחה עברה בקלות. היו שם הרבה מניפולציות רגשיות אבל אחרי שעברו שלוש או ארבע שיחות כאלו, הובטחה לה דירת המגורים. אין צורך לחכות ליום שאחרי, אלא כבר עכשיו נחתם חוזה מתנה של הדירה לטובתה של דינה. קשה להגיד שזה הפך את היחסים לנעימים יותר, אבל ממילא זה היה המצב כבר קודם. לפחות כך, דינה לא מרגישה הפראיירית של המשפחה. היא לא הייתה רוצה לחשוב מה היה קורה אילולא הם היו מסכימים לתנאיה.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
