מתווית של "ילד אלים" לתואר "מחונן": המהפכה של ד"ר שרית טגנסקי

כשמדברים על הפרעות קשב וריכוז (ADHD), הנטייה הטבעית של רבים היא לחשוב על קושי, על בעיה או על מכשול. אבל עבור ד"ר שרית טגנסקי, מתמחה וחוקרת  ובעלת שם לטיפול ב-ADHD ומייסדת מרכז FUNCTION, המונח המדויק הוא בכלל "מתנה". הבעיה, לדבריה, היא לא בילד – אלא בדרך שבה העולם מפרש את האיתותים שלו.

המפגש ששינה חיים
סיפורו של א' (השם המלא שמור במערכת) יכול היה להסתיים אחרת לגמרי. בגיל 5, הגננות והפסיכולוגים של העירייה היו תמימי דעים: מדובר בילד עם בעיות התנהגות קשות. "אלימות", "חוסר שליטה" ו"חוסר התאמה למסגרת רגילה" היו המילים שחזרו על עצמן בדו"חות. ההמלצה הייתה חד-משמעית: העברה לגן של החינוך המיוחד.
רגע לפני שהפור נפל, הגיעו הוריו המיואשים אל הקליניקה של ד"ר טגנסקי. "ראיתי ילד שהעיניים שלו רצות לכל עבר, סקרן בצורה בלתי רגילה, אבל כזה שנמצא בסטרס מתמיד כי המוח שלו עובד מהר יותר מהיכולת של הגוף שלו להגיב," משחזרת ד"ר טגנסקי.
בניגוד לאבחונים השגרתיים, שרית זיהתה מיד שלא מדובר ברוע או ברצון לפגוע. א' סבל מהפרעת קשב וריכוז משולבת באימפולסיביות גבוהה ובקושי בוויסות חושי. כל גירוי קטן גרם לו להתפרצות, שהתפרשה על ידי הסביבה כאלימות. אך מעבר לכך, היא זיהתה משהו נוסף: אינטליגנציה יוצאת דופן.
 סיפור שני מילד מבולבל לכוכב מבטיח: מקרה הבוחן של שי נווה ( השם שמור במערכת)
דוגמה בולטת נוספת להשפעה של הליווי המקצועי של ד"ר טגנסקי היא סיפורו של שי נווה .נווה, שכיום מוכר ככוכב ישראלי מוביל, יוצר ושחקן מוערך, הגיע אל ד"ר טגנסקי כילד שהתמודד עם אתגרים לא פשוטים של הפרעת קשב וריכוז. באותם ימים, הביטחון העצמי שלו היה נמוך והוא חש בלבול רב לגבי יכולותיו ומקומו.
בזכות הליווי הצמוד והכלים שהעניקה לו ד"ר טגנסקי, והתמיכה של ההורים והמשפחה , והאמא הלביאה  שחר עבר תהליך של "חישוב מסלול מחדש". המקרה שלו ממחיש כיצד אבחון מדויק בשילוב תמיכה רגשית יכולים להפוך קושי לנקודת זינוק, ולסלול את הדרך מהססנות בבית הספר אל מרכז הבמה הישראלית.

הטיפול שהפך את הקערה
שרית בנתה עבור מטופליה תוכנית עבודה אישית המבוססת על שיטת ה-AFF שפיתחה (Attention, Active, Fun). במקום לנסות "לאלף" את הילד לשבת בשקט, היא משתמשת בתנועה, במוטוריקה ובגירויים מבוקרים כדי ללמד אותו לשלוט ב"דוושת הבלם" של המוח שלו. "הילד הזה לא היה צריך גן מיוחד, הוא היה צריך שמישהו יבין את השפה שלו," היא מסבירה.
תוך חודשים ספורים, השינוי אצל א' היה דרמטי. הוא למד לווסת את עצמו, ובמקביל, היכולות הקוגניטיביות שלו החלו לזהור. התברר שהסיבה שהוא "השתולל" הייתה לעיתים קרובות פשוט שעמום עמוק – המוח שלו היה זקוק לאתגרים שילדים רגילים בגילו בכלל לא הבינו.
סוף טוב? זו רק ההתחלה
כיום, א' הוא נער בן 15. מי שסומן כילד שלא יכול להשתלב במערכת החינוך, לומד כיום בתוכנית למחוננים ונחשב לתלמיד מצטיין, לא רק בלימודים אלא גם מבחינה חברתית. "הוא מנהיג," מספרים בסביבתו, "הוא יודע לנצל את האנרגיות של הפרעת הקשב כדי ליזום ולחשוב מחוץ לקופסה".
עבור ד"ר טגנסקי, המקרים הללו הם השליחות שלה בתמצית. "הפרעת קשב היא כמו מנוע של פרארי עם בלמים של אופניים," היא נוהגת לומר. "התפקיד שלי הוא לא לכבות את המנוע, אלא לשפר את הבלמים וללמד את הנהג איך לנצח במירוץ".
הסיפורים של א' ושל שחר טבוך הם תזכורת לכל הורה ואשת חינוך: מאחורי כל "ילד בעייתי" או מבולבל, עשוי להסתתר פוטנציאל אדיר שמחכה רק ליד הנכונה שתחשוף אותו.
Sincerely Yours