לא אומרים איכס על אוכל

"אני מניח שרוב ההורים נתקלו בסיטואציה שבה הבן או הבת מסרבים לאכול או לטעום מאכל חדש. הורים שמתוסכלים מהמצב נוטים לרדוף אחריהם, לנסות להכריח אותם לאכול וזה, בחלק מהמקרים, יגרום לילדים להמשיך לסרב ולעשות 'דווקא'. אני בחרתי להתמודד עם סרבנות אכילה או אכילה בררנית בצורה הומוריסטית. קל יותר לשכנע כשזה נעשה בצורה מצחיקה ומשעשעת", כך אומר הסופר עוז בן יצחק, שספרו "איכסה פיכסה איכסה" יצא לאור בימים האחרונים בהוצאת "עם עובד". 

ביניים: מפלילים לספרות ילדים

הוא בן 54 נשוי למיכל, אבא לשלוש בנות (טליה, סתיו, יהלי) ומתגורר בראשון לציון. במשך 24 שנים היה עיתונאי ועורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". מאז שעזב את עולם התקשורת הוא עובד בהסתדרות. 

ספר הילדים הקודם שלו, "בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה", שנכתב על יהלי בת הזקונים שלו, זכה להצלחה גדולה, קיבל ביקורות מצוינות והומלץ על ידי משרד החינוך לילדי הגנים. בנוסף, ביחד עם עוד למעלה מ-20 כותבים, היה בן יצחק שותף לפרויקט "מהפכה של שמחה", ספר שעוסק בתולדות המוזיקה הים תיכונית וזכה לכתוב את הפרק על זהר ארגוב, בן שכונתו, שיכון המזרח.

במשך שנים ארוכות התעסקת בהארד קור, באחד התחומים הכי קשים לסיקור. היית כתב פלילים ומשפט, סיקרת פרשות רצח ופיגועים, היית במשך שנים מרצה באגף החינוך של כלא מעשיהו, וכעת אתה כותב ספרי ילדים. מדובר בעולמות שונים לגמרי.

"נכון. כתיבה עיתונאית שונה בתכלית מכתיבת ספרים ולבטח מכתיבת ספרי ילדים. להיות כתב שמסקר את עולם הפשע זו עבודה מאוד מאתגרת ומסקרנת,שדורשת אומץ, חוסן נפשי ויכולת עמידה למראות לא פשוטים בזירות פשע.

המעבר מכתיבה עיתונאית לכתיבת ספרי ילדים, מאוד מאתגר. זו כתיבה אחרת. אתה נדרש ליצור טקסט שיגרום לכל ילד וילדה להתחבר, לצחוק, להזדהות וזה לא פשוט".

איך נולד הרעיון לכתוב ספר על סרבנות אכילה?

"ההשראה לסיפור היא... אני. כילד סירבתי לאכול כמעט כל דבר והוריי עשו כל שביכולתם לשכנע אותי לאכול. הם היו מזעיקים את הסבתות והדודות שיעזרו להם להאכיל אותי. גם היום אני לא אכלן גדול. עד היום רודפים אחרי עם האוכל", הוא צוחק.

"בנוסף, במסגרת פעילות שעת סיפור שאני מקיים בהתנדבות בגני ילדים נתקלתי לא פעם בילדים שסירבו לאכול בתירוצים מצחיקים. חשבתי שזה יכול להיות רעיון לספר חדש.

"בחרתי לכתוב על סבתא מקסימה, בשלנית מצוינת, שמנסה בכל דרך לשכנע את נכדתה האהובה לאכול, אבל הנכדה הדעתנית מסרבת בתירוצים מצחיקים ומופרכים". 

כצילום: כ

בעיניך, זו בעיה שניתן להתגבר עליה?

"יש הרבה מאוד דרכים לשפר את הרגלי האכילה של הילדים ולעודד הנאה מאכילה, אבל כל מקרה לגופו. אני חושב שעידוד ילדים לנסות טעמים ומרקמים חדשים בצורה מצחיקה ומשעשעת, יכול להיות מאוד אפקטיבי. בעזרת הספר הורים יוכלו לנסות לפתור את הבעיה". 

אימך מזל היא גיבורת הספר. ספר לי על תגובתה? היא שמחה על כך או שחשבה שהצגת אותה כסבתא נודניקית שרודפת אחרי הנכדה שתאכל ותאכל?

"אמא שלי ידעה שאני כותב ספר ילדים. כשהיא שאלה אותי על מה הסיפור? עניתי שזו הפתעה. לזכותה יאמר, שהיא לא לחצה. ביום הדפסת הספר הזמנתי אותה ואת אבי, יצחק, להגיע לבית הדפוס. בדרך לשם היא ניסתה בעדינות לחלץ ממני רמזים לגבי הסיפור, אבל המשכתי להתעקש שזו הפתעה.

"בבית הדפוס היא גילתה לראשונה שלגיבורת הספר קוראים מזל ושהספר מבוסס על המרדפים האינסופיים שלה והרצון העז שלה שכל ילדיה, עשרת נכדיה ושני ניניה, יאכלו ממטעמיה. 

אי אפשר לתאר את ההתרגשות באותם רגעים. כמובן שהיא שמחה ודמעה. אין מאושרת ממנה.בעיני, היא גיבורת על. אישה אהובה וחמה שדואגת לכולם. היא אמא וסבתא במשרה מלאה ולא פחות חשוב היא בשלנית אדירה".

הנכדה תמר, שאחריה רודפת אימך. היא גם דמות שמבוססת על מישהי שהכרת?

"החלטתי לקרוא לנכדה תמר, ע"ש סבתא רבתא שלי, תמר חיימוב ז"ל. הייתי הנין הראשון שלה. היא דמות גדולה מהחיים. עלתה לארץ בגיל צעיר מבוכרההרבה לפני קום המדינה, הייתה מראשוני שכונת הבוכרים בירושלים, התחתנה בגיל צעיר מאוד, הביאה 7 ילדים ולמרות כל הקשיים, גידלה אותם והקימה משפחה למופת. היא היתה אישה חזקה, בלבוסטע אמיתית, נעימה, מאוד אהובה ובשלנית בחסד. מאוד אהבתי אותה".

ביניים: מתכון גיבורי על

בספר החדש, "איכסה פיכסה איכסה", נמשך שיתוף הפעולה בין בן יצחק למאייר אביאל בסיל וניכר שהאיורים הכל כך מיוחדים וייחודיים מעניקים תוספת צבעונית לספר, מעין ספר המשך לספר הקודם "בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה". 

זה הספר השני שאביאל בסיל מאייר לך. ספר לי על העבודה המשותפת.

"אין ספק שאביאל שדרג הן את הספר הקודם והן את הספר החדש. היכולת שלו לבנות דמויות מצחיקות ולהעביר דרכן מסרים, מדהימה. בכל הביקורות המצוינות שנכתבו על הספר הקודם, הקדישו פסקאות שלמות לאביאל ולאיורים המקסימים שהפכו את הספר למיוחד מאוד. מעבר לזה, מדובר באדם מקסים ומיוחד שמאוד כיף לעבוד איתו".

לא יכולתי להתעלם משני דברים בסוף הספר. בוא נדבר על הדבר הראשון: חריג מאוד שבספר ילדים הסופר מפרסם מתכון.

"נכון. זה חריג מאוד. הקרדיט מגיע לעורכת הספר, נטעלי גבירץ המקסימהוהיצירתית. זה היה רעיון מבריק שלה. לתמר, גיבורת הספר, יש חלום להפוך לגיבורת על. נטעלי קראה את ההקדשה שכתבתי לסבתות שלי ושאלה אם אוכל להביא מתכון של אחת מהן, שיהיה מעין 'מתכון לגיבורי על'. מיד הסכמתי. זה רעיון מבריק שאפשר לי לחלוק עוד כבוד לסבתא רבתא, תמר. פרסמתי מתכון שלה למאכל בוכרי בשם אושפלאו, שעבר במשפחה מדור לדור"

הדבר השני הוא ההקדשה. כתבת טקסט מרגש מאוד. בעצם הספר מוקדש לכל הסבתות, הדודות שלך וחמתך, שרדפו אחריך כדי שתאכל.

"כתבתי הקדשה לסבתות, הדודות ולחמותי, זכרן לברכה, שרדפו אחריי וברוב טיפשותי סירבתי לטעום מהמטעמים שלהן. בדיעבד, אני מודה, זו היתה טעות. פספסתי. אהבתי אותן מאוד. כל אחת מהן היתה השראה. נשים עוצמתיות". 

במשך שנים אתה מקיים בהתנדבות פעילות שעת סיפור בגני ילדים, מתנ"סים, ספריות ובתי ספר. ספר לי על היוזמה הזאת.

"נכון. אני מגיע בימי שישי לפעילות שעת סיפור שנמשכת כחצי שעה. בעיני, זו מעין שליחות שבמסגרתה ילדים וילדות פוגשים לראשונה סופר שמספר להם איך כותבים ספר, איך הוא נולד, מסביר על תהליך הייצור, מציג בפניהם את בניית הדמויות בשלב האיורים, מקריא את הסיפור, מקיים דיון ועוד. 

"השלב שבו הילדים מזדהים, צוחקים או שואלים שאלות, מרגש מאוד. אני מקיים את הפעילות הזאת בהתנדבות וכל גננת שמעוניינת מוזמנת ליצור איתי קשר דרך הרשתות החברתיות ואגיע בשמחה".

אתה כבר חושב על הספר הבא?

"בהחלט. הרעיון קיים".