״והכאב שמפלח את ליבי, ונשמתי הוא כאב שאין מילים לתארו״

״חנצוק ילד שלי אהוב עברו 8 שנים. 8 שנים של געגוע, 8 שנים שהחיים כל כך השתנו. 8 שנים שאתה בליבי ובנשמתי. הכאב הופך לכאב מוכר. השנה אף כיניתי את הכאב בשם חיבה כיניתי אותו בשם - ה"גל של חן מגיע". הגל מתחיל בבטן, יש לי תחושה של פרפר מטייל, ששולח חום כלפי מעלה , לגרון. ואז, הנשימה שלי מתחילה להיות מחושבת אני אומרת בליבי תנשמי עמוק, תנשמי, אבל לצערי זה לא עוזר החום עולה כלפי מעלה, והדמעות זולגות ללא שליטה... כך, אני מוצאת עצמי ברגעים שכולם סביבי בשמחה הגל של חן מגיע ללא התראה. הגל מגיע ברגעי אושר ושמחה. הדיסוננס גדל החוסר בולט. והכאב מתעצם. השנה הייתה שנה שונה בתכלית בשל המלחמה שפרצה ב7.10. כבר בשעות הראשונות של המלחמה התחלתי להבין שישנם הרוגים רבים. ככל שחלפו השעות, הימים, השבועות, הבנתי שהצטרפו למשפחת השכול כל כך הרבה משפחות. נכון לאתמול 760 חללים שרון דורית וכרמל, שלמדו איתי בשכבה ובצופים הפכו לעוד 3 משפחות שכולות. עוד 1294 הורים שכולים בבית הקברות ברחובות, נחפר בור ועוד בור, נבנה קבר ועוד קבר, וכשאני מגיעה לבקר את חן אני מביטה בקברים הטריים והמחשבות שלי נודדות אל ההורים. כמה החיים שלהם ישתנו, כמה כאב, עצב, והתמודדויות לא נורמליות עומדות לפניהם. אני חושבת על 2174 האחים השכולים על 520 היתומים והכאב שמפלח את ליבי, ונשמתי הוא כאב שאין מילים לתארו. הכאב מתעצם כשאני חושבת על החטופים והחטופות. סיפורי הזוועה מהיום הנורא אינם נתפסים, איך זה קרה במדינתינו? איך? תמיר נמרודי, הינו חייל שנחטף ב7.10, ונלקח עם 2 חבריו למשרד לרצועת עזה. בסרטון שפורסם רואים אותם מובלים ללא נעלים, ובסרטון נוסף רואים אותם מוכים . שני חבריו למשרד נמצאו לאחר כ5 חודשים ע"י חיילנו, והם הובאו לקבורה. את אביו , אלון, אני מלווה כבר חודשים רבים , ומזכירה לו לנשום. אביו אלון , חי בגהנום. אלון אינו יודע מה עלה בגורלו של תמיר. אלון נלחם בכל כוחו להשבת בנו החטוף. אלון משתף בעשייתו, בחלומותיו, ואני רואה איך האסון מצמק אותו לאט לאט. אחד הסיפורים על תמיר, שאינם מרפים ממני, הוא הסיפור שאלון פרסם בפורים. בתיכון תמיר התחפש לגולדה מאיר,וכשראיינו אותו אמר אני רק מבקשת שלא יהיה יום כיפורים חדש כמה כאב של אובדן יש באוויר. בבית הקברות ברחובות אחה"צ, מגיעים אל הספסלים שליד הקברים החדשים המשפחות השכולות, והחברים של החיילים שנפלו. הם שותים קפה ליד יקירהם, המשפחות מוצאות שבית הקברות הצבאי זה המקום להכיל את הכאב האין סופי. חנצוק, לעיתים אני חושבת אם היית ב7.10 הדבר שהכי אהבת זה להרים פרוייקטים. אם היית ב7.10 איזה פרוייקטים של נתינה הייתה מנהל, איזה פרוייקטים של הנצחה היית מקים. כמה אתה חסר כמה יכולת להעניק עם הלב הענק שלך והיכולת הנתינה האין סופיות שלך. ב10.10 נופר היתה אמורה להתחתן עם אלון. ה7.10 דחה גם את מועד החתונה למרץ , אבל לא פגע בשמחת הארוע. נופר הייתה כלה נסיכה, והאירוע היה מרגש ומשמח. זכינו לערב עם המון רגעי אושר, כשאתה בליבנו. בכל פעם ששתיתי בירה, חשבתי על הבירה שאתה אהבת ללגום דרך אגב, סוף סוף למדתי מימך לשתות ולהנות מהבירה, והייתי נותנת הרבה ע"מ לזכות לעוד כוס בירה איתך ☺. לחן , שנעדר היום מהטקס, מבלה בלאס ווגאס. לחן שוב יצא לטיול הגדול . מה7.10 עד לנסיעתו לפני שבוע, היה במילואים, וחווה ארועים שנער בגילו לא צריך לחוות. אני מאוד שמחה שיצא לחופשה, יצא להדריך בקמפ, ויצא להנות מהחיים. אורן הפכה למומחית ביינות וגבינות היא יודעת לחיות את החיים. עושה מה שהיא אוהבת , היא ועידן מבלים ומטיילים בעולם. ואני, אני נותרתי אמא פולניה. אני מאושרת שילדי מאושרים אני מאושרת שכל אחד בחר איך לחיות את חייו והבחירות שלהם נפלאות בעיני . רגע לפני שאסיים אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיע לכבד את חן ואותנו. זו שנה שלא קל להגיע לאזכרה ויום הזכרון השנה יהיה יום זיכרון קשה ומציף.