לא עמדתי בפניה. גם כך רות מלכתחילה לא היתה פונה אלי, אילולא דחיפה מאסיבית של בנה הבכור. מה שאהבתי בה זה הפשטות והצניעות. רציתי לעזור לה, ולא ידעתי איך. ישנם מקרים, שגם אם אתה משוכנע לגמרי שזאת האמת, אתה חסר אונים להשיג אותה. לאחר שהתאלמנה, לקח לרות מספר שנים לאסוף את עצמה בכדי לחפש זוגיות מתאימה. לאחר שידעה מספר בודד של גברים, היא מצאה את אהבתה בזרועותיו של דוד. הוא היה בן גילה והיה מושלם עבורה. חוץ מפרט אחד: נשוי פלוס שלושה. כעבור מספר שנים הם החליט למסד את הקשר. דוד החל לעשות את הצעדים הנדרשים על מנת לעזוב את הבית, אלא שאז בדיוק אשתו חלתה, והוא בחר להישאר לצידה בכדי לתמוך בה. אפילו שהוא המשיך לגור בבית, אשתו ידעה על רות, ולהיפך. החיים הם כאלו, שאפילו שאשתו של דוד היתה זאת שחלתה, הוא זה שנפטר כעבור שנתיים. חודש קודם לכן הוא אושפז בבי"ח ובאחת ההזדמנויות עוד הספיק ללחוש לרות: "אל תדאגי אם יקרה לי משהו. דאגתי לך בצוואה שלי". רות לא רצתה להקשיב. "תפסיק לדבר שטויות" גערה בו. כשנגמרו השלושים לפטירה, היא התייעצה עם עו"ד, ובבדיקה פשוטה ברשם לענייני ירושה, השיבו את פניה ריקם. "השם שלך לא כלול בצוואה" הסבירה לה הפקידה. רות חשבה שזהו אות משמיים עבורה, להורות לה להניח את זה בצד. בנה היה זה שהכניס לה לראש שחייבת להיות כאן טעות כלשהיא. אין מצב שהוא סתם היה אומר משהו כזה. רות השתכנעה ובאה אלי. היא רצתה למצוא את הצוואה האחרונה. לא הספיק? מכיוון שעברו מספר חודשים, רציתי לבדוק את המצב העדכני. מסתבר שאשתו של דוד פעלה מיד לאחר השבעה וביקשה לממש את הצוואה ששמה של רות לא מופיע בו. אשת המנוח קיבלה לידה צו לקיום הצוואה על שמה וילדיהם. זה אמנם רק נסיבתי, אבל אני מכיר אלמנים ואלמנות רבים שלקח להם חודשים ושנים לעשות את זה, אז למה היא פעלה במהירות?! לא היה נראה שזה צירוף מקרים. היום, בניגוד לעבר, המצווה בצוואה חייב להגשת בעצמו ברשם לענייני ירושה. זה מחשש להתערבות לא רצויה בענייני הרכוש שלו, וכדי למנוע ויכוחים או חילוקי דעות או שאם היו השפעות כלשהם על כוונתו של המנוח. מה שזה אומר בפועל, שאם דוד אכן כתב צוואה חדשה, בין אם זה אצל עו"ד או בעצמו, הוא נדרש להפקיד אותה בעצמו. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש: ומה אם הוא פשוט לא הספיק?! אחרי שנפגשתי עם רות הבנתי שאין כל מוצא למצב הזה, למעט אם נמצא את העו"ד שערך עבורו את הצוואה. הוא היחידי שיכול להעיד על קיומה. אחד הדרכים החקירתיות היתה לנסות ולאתר תביעות משפטיות ישנות שקשורות לדוד, בין אם הוא נתבע או תובע. דרך התיקים אבדוק מי ייצג אותו בשעתו, ויתכן שאותו עו"ד אף דאג לצוואתו או לכל הפחות יודע משהו על זה. לאחר שבוע וחצי של פעילות השגתי את המידע הנדרש, אבל התביעה היחידה היתה עבירת תנועה. הצוואה האבודה נזכרתי בשיחתי הראשונה עם רות כשהיא סיפרה לי על חייה המשותפים עם דוד. התרשמתי מכך שהוא היה אדם קפדן ומסודר עד כדי שמרנות. הגעתי למסקנה שהשלב הבא של חקירתי תהיה לאתר את הצוואה הישנה של דוד. אולי זה יתן לי קצה חוט. הפעולה הזאת דרשה קשרים וקצת תחכום. מישהו פעם לימד אותי דרך שבה ניתן לעיין בצוואה לאחר פטירה. נאלצתי לחכות שבועיים עד שניתנה לי ההזדמנות להגיע אליה. מסתבר שהיא נכתבה לפני שנים רבות ואכן מוטביו של דוד היו אשתו החוקית וילדיו. בצוואה היו חתומים שני עדים. בדקתי את שני השמות שהופיעו כעדים. אחד מהם הינו עו"ד במקצועו. התקשרתי אליו וסיפרתי לו את סיפורה של רות. "צר לי לאכזב אותך, ידידי" השיב הנ"ל "אך איני עוסק בצוואות". הוא נתן לי רשימה של עו"ד שהוא עשה זאת עבורם בעבר. במקביל התקשרתי לעדה השניה. בשיחה איתה התברר שבאותה תקופה היא שימשה כפקידה במשרד עו"ד ונתנה לי את שם העו"ד שטיפל במשרדה בצוואות. היא כבר שנים לא עובדת עבורו כך שאין לה קשר עימו. ברגע שראיתי ששמו תואם לאחד מהשמות שהעד השני נתן לי ידעתי שיש לי את העו"ד שערך את הצוואה הישנה. הוצאתי את פרטיו מלשכת עורכי הדין והתקשרתי אליו. במקום שתענה לי מזכירה, חיכתה לי אשתו מעבר לקו. "הוא כבר לא פעיל כעו"ד מספר שנים" הסבירה. עוד הוסיפה, שכרגע הוא שוהה בחו"ל ולכן הוא לא יכול לדבר איתי. בחרתי לספר לה את הסיפור שלי. "אז מה הוא עשה עם הלקוחות הקבועים שלו?" חיטטתי בכל זאת. "היה תקופה שהוא היפנה אותם לקולגה שלו", היא לא זכרה את שם הקולגה אבל קיבלתי ממנה את שמה של הפקידה שעבדה במשרדו לפני שפרש. הפקידה ענתה לי. היתרון היה כשמישהי בוחרת להיות פקידת עו"ד, היא לרוב תתמיד ותשאר באותו תחום. בתמימותי ביקשתי ממנה להיזכר אם במקרה היא יודעת מי הוא אותו עו"ד קולגה שהבוס הקודם שלה היה מעביר אליו את לקוחותיו. כיאה למישהי מיומנת, היא לא נידבה מידע בקלות. סיפרתי גם לה את סיפורה של רות ורק אז היא שיתפה פעולה ואמרה שהיא לא זוכרת שם של קולגה. ויחד עם זאת אמרה: "מצחיק שאתה מזכיר אותו, את העו"ד ההוא, מזמן לא שמעתי את השם שלו" ואז לפתע הוסיפה "לפחות איזה שנה וחצי, כשבמקרה אחד מלקוחותיו הותיקים שלו צץ אצלנו יום אחד במשרד כאן". התמהמהתי כמה שניות וחשבתי לעצמי מה הסבירות. "יתכן וקוראים לו דוד ?" אמרתי לה גם את שם משפחתו. "איך ידעת?" היא לא ידעה אפילו שהוא נפטר "כן. הוא ערך כאן צוואה". הצוואה נמצאה. לרות נשארו עוד הליכים משפטיים לקדם, אבל היא תעשה זאת כשהיא חמושה בראייה הכי טובה שאדם במצבה יכול לבקש. הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.