פרשת תולדות, תחילתה של שנאת ישראל

הסיפור העיקרי בפרשתנו הוא סיפור מכירת הבכורה על ידי עשיו ליעקב, בהמשך סיפור ברכת יצחק ליעקב ותחילת מסע השנאה בין עשיו ליעקב לדורות. בתוך הסיפור המכונן הזה מכניסה התורה את סיפור מסעו של יצחק בארץ גרר, את סיפור הבארות ולבסוף את הברית בין יצחק לאבימלך.
מדוע התורה מפרטת סיפור זה ודווקא כאן? ומדוע הפירוט הגדול של כל נושא הבארות אשר חפר יצחק ?
ננסה להבין זאת על דרך הפשט תוך ידיעתנו את ההיסטוריה של עמנו.
בעקבות הרעב יצחק נודד לאזור גרר, מקום בו לא היה רעב כבשאר חלקי ארץ ישראל.
ליצחק יש את הניסיון של אביו אברהם והוא מכיר את מעברי הגבול. חייו של יצחק מתחילים על מי מנוחות, הם מתחילים לעשות חיל ולהתעשר. אז מתחילים פלישתים לקנא בו לשנוא אותו ולהתחיל להציק לו. יצחק בא לרשויות החוק ומבקש לחדש את הזכויות בבארות שחפר אברהם אביו מחוץ לעיר גרר עצמה. הבאר הינה פרטית. אך פה אבימלך כבר משנה עורו ונותן גיבוי לפקידים.
יצחק שוב פונה לרשויות על באר אחרת ושוב מתחילה אותה בירוקרטיה של עוינות.
אבימלך רואה שמולו עומדת משפחה עשירה שמצליחה היכן שעמו נכשל. לזאת אסור להסכים והפתרון הנבחר המידי ללא שום בירור הוא גירושו של יצחק ומשפחתו מגרר.
יצחק נודד עם משפחתו ל"נחל גרר" מחוץ לשטח הממלכה של אבימלך. אך גם שם כאשר חופר יצחק בארות שוב לוקחים אותן ממנו הרועים המקומיים בתירוצים ובכוח.
נקודת המפנה בסיפור היא כאשר יצחק מפסיק לחדש בארות של אביו וחופר באר חדשה, במקום חדש בתוך נחל גרר. שם מוצא הוא לא מי תהום אלא מים חיים, מי מעיין. הרועים המקומיים טוענים שהמים שלהם כי הנחל שלהם, יצחק טוען כי הוא חפר את הבאר ומכאן שהמים שלו. כמובן שזה לא עוזר ליצחק והמקומיים עושקים את הבאר מיצחק ומכאן שמה "עשק".
רק אחרי חפירת שתי בארות חדשות נוספות, ולאחר שהמקומיים מרוויחים מים משתי הבארות שחפר יצחק נותנים מנוחה ליצחק.
אבימלך נוכח כי היהודים לא רק מוצלחים אלא גם תורמים ומביאים ברכה לסביבה ומשנה את יחסו ליהודים.
אל תהיו בתוכנו, אך תהיו בסביבה כדי שנוכל להשתמש בכישוריכם הטובים. אנחנו לא מתנצלים על הגירוש ולא על גזל הבארות, אך אנו מבינים ששורה עליכם ברכת ה' ולכן כדאי שנשתמש בכם.
היינו יכולים להרוג אותך אך עשינו לך טובה ורק גירשנו אותך ולכן אתה עוד חייב לנו. זה הרקע והסיבה לברית המוזרה שכורת אבימלך עם יצחק.