"בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה"

מתקשים להתמודד עם התירוצים של הילדים הקטנים המסרבים לבצע פעולות יומיומיות? ספר ילדים חדש של תושב ראשון לציון, עוז בן יצחק, מתאר בצורה משעשעת התמודדויות יום יומיות של הורים לילדים קטנים, שמסרבים להתקלח או לשתות שוקו בתירוצים מופרכים, אך מצחיקים.

"בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה" (הוצאת עם עובד, איורים אביאל בסיל)

הוא ספרו הראשון של עוז בן יצחק, שעד לא מכבר היה עיתונאי ועורך ("מעריב", "ידיעות אחרונות"), במשך 24 שנים.

בן יצחק, אב לשלוש (טליה, 20, סתיו, 17 ויהלי 7), נשוי למיכל, סוכנת נסיעות, היה איש תקשורת במשך שנים ארוכות. בין השאר היה כתב פלילים ומשפט, תחקירן ולימים מונה לעורך "זמן תל אביב", לסגן עורך רשת המקומונים של "מעריב", ובהמשך מונה לעורך "ידיעות תל אביב" ("ידיעות אחרונות"). כיום הוא עובד בהסתדרות.

ל"גל גפן" הוא סיפר השבוע כיצד נולד הרעיון לספר: "הרצון להוציא ספר ילדים תמיד היה קיים. יהלי, בתי הקטנה, כמעט כמו כל ילד או ילדה, לא ששה לגזוז ציפורניים או להסתרק אחרי המקלחת. כדי להתחמק היא הייתה ממציאה תירוצים מופרכים ומצחיקים וקוראת 'איה, איה' בקולי קולות. בגלל שיהלי מאוד אוהבת לדבר בחרוזים אז היינו משחקים במשחק החרוזים. היא הייתה אומרת 'איה' ואני הייתי משיב לה 'גאיה' וכך זה היה מתגלגל. המשחק הזה היה בעצם הסחת דעת שאפשרה לקלח אותה, להתיר את הקשרים בשיער, לגזוז ציפורנים וכו'. כך נולד הרעיון לספר".

-והשם הכל כך מיוחד של הספר "בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה", זו המצאה שלה?

"בהחלט. בסופו של דבר משחק החרוזים הוליד את המשפט הזה שחזר על עצמו שוב ושוב. אני חושב שכמעט בכל בית הורים לילדים קטנים מתמודדים עם סיטואציות דומות. הילד או הילדה מסרבים להתקלח או לשתות שוקו או לאכול. הספר מתאר בצורה מאוד משעשעת את המצבים האלה".

עסקת בתחום מאוד קשוח ותובעני וכעת אתה כותב ספר ילדים?

"אני לא רואה סתירה בין הדברים. נכון, תחומי הסיקור שלי היו קשים והם כללו התעסקות כמעט יום יומית במוות ובטרגדיות. כתיבת הספר אפשרה לי להתעסק בתחום הרבה יותר מאתגר. זו כתיבה שונה. ניתן להתפרע, להשתטות להשתעשע ואני חושב שהספר מצליח בזה".

כתב: רונן דמארי