באיזה צד של המחאה הארצית תומך ראש עיריית ראשון לציון?

כבר מספר שבועות שהארץ בוערת בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית של ממשלת הימין, ההפגנות שהחלו בתל אביב הגיעו גם לראשון לציון ובחודש האחרון נערכות בכל מוצא"ש הפגנות בעיר.

ראש העיר רז קינסטליך לרגל חג פורים בפוסט מרגש על התייחסותו למצב:

"חזרתי לפני זמן קצר מבית הנשיא לאחר שקיימנו דיון חירום של כלל ראשי הערים עם נשיא המדינה.
הדיון הזה מגיע לאחר שאין יום, אין יום שבו אתם לא פונים אליי ושואלים אותי, למה אני, למה העירייה לא לוקחים צד במחאות?
והשאלה הזו היא לא מנת חלקו של צד כזה או צד אחר, היא גורפת והיא מובנת.
אני חייב להגיד לכם שדווקא השאלות שלכם וההתעניינות שלכם בנושא נוטעות בי המון המון תקווה.
למה אתם שואלים? כי לא משנה אם הן מגיעות מימין או מגיעות משמאל – הן בעיקר מראות שעדיין אכפת לנו.
בסופו של דבר, כולנו אזרחים ואזרחיות שאוהבים את פיסת האדמה הזו שניתנה לנו.
אני חייב להגיד לכם – אני נפגש עם פוליטיקאים משמאל, אני נפגש עם פוליטיקאים מימין, מהאופוזיציה ומהקואליציה, עם אנשי רוח, דת ואקדמיה, ואם יש דבר אחד, אחד שברור – זה שאין צד שהוא צודק ואין אמת מוחלטת.
אבל עדיין, עדיין המדינה שלנו במחאה.
מקוטבת
מפולגת
כואבת.
מדממת.
אנחנו, אנחנו העם הנבחר שידע שנים של גלות, שידע אויבים גדולים שקמו עלינו לכלותינו.
אנחנו, שעברנו כל כך הרבה מלחמות, שאיבדנו את טובי בנינו ובנותינו רק בשל היותם מה? בשל היותם יהודים.
אנחנו, שעומדים כתף אל כתף בצפירות יום השואה ויום הזיכרון, אנחנו שיודעים להתאחד אחד עבור השני בעת צרה.
אנחנו.
אין פה כבר שאלה פוליטית וצו השעה הוא לא על הרפורמה במערכת המשפט – הוא על משהו גדול, גדול, הרבה הרבה יותר. הוא עלינו ועל מה שיישאר מאתנו לאחר שקול המחלוקת ייחלש.
עוד נכונו לנו כל כך הרבה אתגרים – אם זה כלכליים, מדיניים, ביטחונים, בואו, אנחנו עוד מתאוששים מהמשבר הבריאותי שעבר עלינו רק עכשיו בשלוש השנים האחרונות, אנחנו עוד מנסים להילחם ביוקר המחיה, במשבר הדיור… איננו יכולים להרשות לעצמנו להתפרק.
מנחם בגין אמר – "האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב".
נכון, כל צד בטוח בצדקתו, והמחאות הן בסיס יסוד הדמוקרטיה, אבל אסור לנו לאבד את המצפן הבסיסי שלנו ולהגיע לשיח כל כך אלים, כל כך מתלהם וקשה משני צידי המתרס.

האם זו הדוגמה שאנחנו רוצים להנחיל לילדינו? האם זו התמונה שאנו רוצים להראות לאויבנו? נהפוך הוא.
אני רוצה רק לבקש מכל אחד ואחת מכן – בין אם את שייכת למחאת הדגלים ובין אם אתה תומך ברפורמה המשפטית – לעצור רק לשנייה אחת ולזכור – שאנחנו צריכים להמשיך ולחיות כאן, אחד לצד השנייה, בטוב וברע. בין אם יש בין כולנו חוט פנימי מקשר שאין לאף עם אחר.
חוט מקשר שיכול לעבור רק בין אנשי ונשות עם, שנלחם יחד על הזכות לחיות במדינה משלו. ברגע של כעס, של תסכול, של מיאוס בואו נזכור – פשוט אין לנו ארץ אחרת.