רמת גן: הנס הפרטי של חברת המועצה לשעבר

היום, שלישי, העלתה המשנה לראש העיר לשעבר, וחברת מועצת העיר, הגר יעקב פוסט נוגע ללב עם סיפור הנס הםרטי שלה, ואיך ניצלו חייה של אמה המתגוררת בדרום.

״ביום זה מוקדם בבוקר, כמעט איבדתי את אימי היקרה במטח הרקטות הראשון הנורא ההוא.המטח החריב לחלוטין את חצר ביתה ללא הממד במושב שחר בחבל לכיש, בית ילדותי..ההדף והרסיסים נחתו על מיטתה, שם לנה בשלווה מספר דקות לפני כן ופגע בקרוואן הסמוך של השכנים בחצר שגם בנס לא שהו בבית.

בנס בלתי נתפס, אמא החליטה בהחלטה רגעית ממש, שבמטח הרקטות ההוא ההוא, בשבת/חג בבוקר, היא לא תשאר בבית. היא החליטה להתרומם ממיטתה ולרוץ לביתו של אחי הסמוך עידו אוזן , שם יש ממ"ד.

כשחזרה, היא הבינה שביתה, בית ילדותי, הבית שבו חייתה עם בעלה האהוב ז"ל, גידלה את ילדיה, נהרס כליל…
אם אמא היתה נשארת במיטתה כפי שנהגה לעשות בכל מטחי הרקטות שהיו עד אז, (והיו רבים), היא היתה מצטרפת למספר הבלתי נתפס של נרצחי היום הארור ההוא. כך, ביום שבו נחרב פיזית בית ילדותי, קיבלתי את אמא שלי במתנה.אני בטוחה בליבי, ממש בטוחה , שאבי ז"ל שכה אהב אותה, שמר עליה שם מלמעלה…

המזל הגדול של אמא, שהיה הופך לכותרת אופטימית גדולה ביום חג רגיל, נעלם לפתע
בתוך ים בלתי נתפס של עצב נוראי, שהדעת אינה יכולה להכיל. יום בו מחבלים טבחו, שחטו יהודים במדינת ישראל, ופגעו בתינוקות, ילדים, נשים, זקנים ולקחו עשרות בשבי ובני ערובה, בהם ילדים, נשים, זקנים וחיילים.

אני כותבת, ולא מאמינה למה שאני כותבת.שוב טובחים ביהודים, רק בגלל שהם יהודים,והפעם במדינת היהודים. איפה נעלם המשפט האלמותי שלנו "לעולם לא עוד..?"

בין הנרצחים, נטבחים, קרובת משפחה שלי החיילת המדהימה, היפייפיה סמל סיון אסרף מאשקלון הי"ד. סיוון אסרף (אחיינית של בעלה של דודתי האהובה רינת) נרצחה שבועיים לפני מועד השיחרור שלה בבסיס נחל עוז, הוריה שמעו ממנה בפעם האחרונה בשעה שבע בבוקר. היא התקשרה אליהם מתוך המיגונית היא אמרה להם שהיא אוהבת אותם ויש חדירה של מחבלים ואז-השיחה נותקה.סיוון נרצחה ע"י חיות האדם.

לצד האושר שלי על כך שאמא נצלה ממוות כמעט וודאי,אני אבלה עם מדינת ישראל על האסון הנורא שפקד אותנו ומחזקת את ידיהם של חיילי צה"ל

אנחנו ננצח,
כי אין לנו ארץ אחרת. עם ישראל חי״