קונפליקט פנימי

תמיד יש את הרגע המותח הזה. בכל תיק מעקב. לא משנה כמה שנים תעסוק בזה, זה לא ישתנה. אולי זה בגלל שכל הזמן מדובר באנשים שונים. אולי זה נובע מהרצון האישי שלך לגלות אם תחושת הבטן המוקדמת שלך הייתה נכונה או לא. "בינגו" אמרתי בקשר לחוקר השני שהיה איתי. ליאורה נכנסה לבית קפה, בזמן שהייתה אמורה להיות במקום אחר. היא התיישבה בחלל הפנימי של הקפה, ובצד. דקות ארוכות היא ישבה לבדה, ואני הכנתי את ציוד הצילום הסמוי…

לא עכשיו
"מה קורה?" שאל דוד פעם נוספת. שיחת הטלפון הזאת חזרה על עצמה לפחות פעמיים בשעה. יכולתי להבין את מצבו. זה מדהים כמה חודשים ושנים אתה מסוגל לחכות אחרי שהתחלת לחשוד בה, אולם לאחר שהחלטת לקחת חוקר פרטי, אין לך סבלנות אפילו שעה אחת נוספת. עדכנתי את דוד בשינויים של השעה החולפת.
גבר כבן גילה של ליאורה נכנס לבית הקפה. הוא הביט לצדדים, כנראה כדי להבחין היכן בחרה לשבת. הוא ניגש לעברה, והוא נעמדה מולו. הוא נישק אותה על לחייה והיא החזירה לו נשיקה עם חיבוק. הוא התיישב מולה, ואני שכבר הייתי בצדו השני של הקפה, דאגתי רק למקד את זווית הצילום. בזמן שהם החזיקו ידיים, התקשרתי לדוד לעדכנו. "רק שלא יברחו לי, אני כבר קרוב" הגיב. "מה?! מה זאת אומרת קרוב?!". דוד גילה חוסר סבלנות. "זה לא נכון לעשות זאת. זה עוד מוקדם" ניסיתי להניא אותו מלהגיע לאזור "אם אתה מגיע, אני יורד מהתיק". זה לא עזר. הוא לא היה במצב של הקשבה. הוא התנהג באימפולסיביות וכבר השתוקק להתעמת אתה, ולפרוק את כל הזעם שהצטבר אצלו מאז שהחל לחשוד בה.
בזמן שישבתי חסר אונים, גלגלתי בראשי את כל התרחישים האפשריים. נזכרתי בכל אותם מקרים בהם מישהו מלקוחותיי החליטו לעשות מעשה ולהפריע באמצע חקירה. מעטים המקרים בהם היה בזה טעם ותועלת. התקשרתי אליו פעם נוספת, בתקווה לשנות את דעתו. "אתה לא מבין" אמר לי "אני לא צריך יותר מזה כדי לדעת מה קורה. נראה לך שאני אשב ואחכה עד שהיא תיכנס אתו למיטה?!". יש משהו בדבריו אולם באותה מידה הוא יכול להתעמת אתה לאחר מכן, ולא ממקום של כעס. דוד עמד בפתח בית הקפה. רציתי לקום וללכת אולם לא הייתי מסוגל לעשות זאת. הם עדיין לא הבחינו בו. הוא התקרב לאיטו, בוחן את התנהגותם. דוד זה האדם האחרון שתאמין עליו שיהיה אלים בצורה כלשהי אפילו שמצב כזה יכול להעביר מישהו על הדעת. העובדה שהוא היה במקום ציבורי בטוח מיתנה במידה מסוימת את תגובתו. הוא נעמד לצידם וצעק לעברה. הוא התבטא בחריפות ועורר את תשומת לבם של הסובבים אותו. הוא תפס את ליאורה בידה וגרר אותה החוצה. לפני שיצא, הסתובב לעבר הגבר השני "עוד לא גמרתי אתך. חכה חכה…". כשיצאו מהמקום, ליאורה השתחררה מתפיסתו והלכה ממנו. "לא רוצה לדבר אתך עכשיו" צעקה לו.

לפרק משפחה?
לא היה הרבה מה להגיד לו, אבל שוחחתי אתו קמעה. "לפחות אתה יודע עכשיו את האמת" טענתי. הפריע לו שהוא לא יכול לדבר אתה על זה. "היא תדבר אתך, מניסיון" הרגעתי אותו "זו תגובה טבעית, אבל אין לה ברירה אחרת, בסוף תצטרכו לדבר". ובאמת כך היה. למחרת הם כבר שוחחו. ליאורה היתה מאד ברורה. חוסר ההסכמה ביניהם נוצר על רקע דתי. אמנם שניהם בחרו לחזור בתשובה לפני כמה שנים, אך במהלך השנים היא ראתה כיצד דוד יותר ויותר מתחזק ומתחרד, בעוד שהיא רצתה אורח חיים מתון יותר. דבר הוביל לדבר והיא מצאה את עצמה נענית לחיזוריו של גבר אחר. "רק שתדע, עוד לא קרה בינינו דבר". דוד התקשה להאמין לה. הוא רצה לקבל את דבריה, אך להאמין שהוא תפס את זה שנייה אחת לפני שהם שכבו, היה ממש גדול עליו. הוא לא שכח כיצד היא שיקרה לו במצח נחושה בעבר, דבר שהוביל מלכתחילה לחשדותיו כלפיה, אז למה שיאמין לה
עכשיו ?! דוד הלך להתייעץ עם הרב שלו. הוא תמיד היה נבון ושקול. לדבריו, מבחינה הלכתית, אסור לגבר להישאר עם אישה שבגדה בו. מצד שני, כל עוד לא הוכח שאכן היה, כהגדרתו, "מכחול בשפופרת" אין סיבה להעמיק בזה יותר ובטח לא לפרק את המשפחה. לטענתו, מה שלא יודעים בוודאות, לא מהווה עילה לגירושין.
דוד חשב שהוא פתר את הדילמה שלו כשבחר בשלום בית אולם המציאות הייתה חזקה ממנו פי כמה. מצד אחד, הוא ידע שכל עוד לא יהיה בידיו את האמת במלואה, הוא לא יוכל לשים את העניין מאחוריו. הוא צודק לגמרי בהשקפתו. אתה לא יכול לתקן משהו באמת, אם אתה לא יודע את כל הנתונים והעובדות. זה בדוק לגמרי והרבה מלקוחותיי טועים כשהם לא מתעקשים לדעת הכל. כל עוד בן הזוג מסתיר שם משהו שקשור לנושא הזה, זה יחזור על עצמו מתישהו . מצד שני, אם הוא יגלה את כל האמת, אסור יהיה לו להישאר איתה, לפי ההלכה. זה קונפליקט שהוא לא צפה אותו מראש, אבל לצערו הוא פשוט יצטרך לחיות עם זה ככה, כמו שזה…

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.