בכל מחיר

 

לקלרה היה קשה עד בלתי אפשרי מבחינה נפשית, לבדוק מה בדיוק מעולל בעלה יצחק. בסופו של דבר, זה לא היה תלוי בה.

 

יאמר לזכותה של קלרה שהיא שטחה בפניי הכל. אני לא אוהב את אלו שמשאירים מסתורין ופרצות בתיאור המקרה שלהם. כל פרט חשוב לי על מנת להבין איך אני יכול לסייע להם. הקשבתי לה ומהר מאד קיטלגתי אותה כעוד אחת מאלו,  כאלה שמעדיפות לשמור את הבעיה. זה לא זר לי. אחד לכל חמישה לקוחות בערך חווה את אותה תחושה. זה מרגיז כמה זה נהיה נפוץ. אולי זה מסביר מדוע משרדי חקירות מעדיפים להתעסק בתחומי חקירה אחרים ולא בתיקים אישיים.

קלרה התחתנה לפני 35 שנה. קשה להגיד שהיא ליקקה דבש במערכת הזוגית הזאת, אבל בהחלט למדה לחיות איתה. יצחק עשה את חלקו בריקוד הטנגו הזה. הוא אמנם היה בעל טוב, מפרנס נהדר, אב למופת אולם דעתנותו הוא זה שהוציאה אותה מכליה. היא זוכרת מצבים שבו הוא היה מוכן להפסיד דברים, ורק לשמור על צדקנותו. כזה טיפוס הוא היה. הוא יעשה הכל ובלבד שהוא יצא צודק מהסיטואציה. "יש הבדל מלהיות חכם לצודק" אמרה לו בכל מיני הזדמנויות אבל יצחק לא הסכים איתה.

 

מפחדת מאיבוד המשפחה

לפני כשנה הוא החל לשנות את אורח חייו והוא החל לבלות בערבים. בהתחלה הסביר שהוא הולך לחברים ואפילו ציין את שמותיהם. לאחר זמן מה הפסיק לעדכן אותה לאן הוא הולך. עבר עוד פרק זמן ויצחק גם שכח שהוא צריך לחזור הביתה לישון. "איפה היית?" שאלה אותו בהתחלה והוא תירץ את היותו שיכור כסיבה טובה לישון אצל חבר. לאחר כמה פעמים דומות הפסיקה לשאול גם את זה. כמובן שהיא חשדה בו, זה לא שהיא הייתה נאיבית. לצאת פעמיים שלוש בשבוע ולא לחזור לישון זה לא מה שהיא הורגלה אליו כל השנים. קלרה בכל זאת בחרה לא לעשות עם זה כלום עד כה.

המצב החמיר עם הזמן. היום כשהיא שואלת אותו לאן הוא הולך או אצל מי הוא ישן, יצחק עונה לה בחוצפה "מה זה עניינך?! התחלת להתעניין בי פתאום?!". בהזדמנות אחרת היא חיטטה לו ברכב ומצאה חבילה כמעט ריקה של כדורי ויאגרה. כשהוכיחה אותו על זה הוא לא התרגש "את זוכרת את הלילה ההוא. ניסיתי עלייך אז את הכדורים האלה".

קלרה הוציאה ממחטה מתיקה. היא לא אפתית למצב, אלא נואשת. היא ניסתה לעצור את הדמעות שאיימו להתפרץ החוצה. כוונתי אותה אל הפתרון, אבל היא סירבה להסתכל לשם. זה קצת מצחיק בהתחשב לעובדה שהיא פנתה למשרד חקירות, אבל כזכור, זה לא אקט של הגיון. "אני פוחדת" הסבירה "אני פוחדת לאבד את המשפחה שלי".

במצבים כאלה צריך לשרטט מין תרשים כלשהוא שמסביר את התהליכים שעובר אדם כאשר הוא החליט לבגוד במשפחתו. ההבדל ביני לבין כל לקוח שלי הוא שראיתי את זה אלף פעמים יותר מהם. זה חתיכת פער. לא ידעתי או המצאתי את התרשים הזה. לאחר שלמדתי על זה, יכולתי לראות את זה בכל תיק שטיפלתי בעבר או בכל תיק שאני מטפל בו. כולם עוברים את אותה דרך. זה מתבטא בשינוי התנהגותי, דרך הטלת דופי בבן הזוג שלהם, ועד, בסופו של דבר, נטישה של הקשר או גרוע מזה, לחיות עם ולהיות בלי. התעכבתי בכל שלב בתרשים שלי וצירפתי דוגמאות מתחומים אחרים של החיים, כדי שזה יהיה יותר ממשי לה. גם קלרה, כמו שאר לקוחותיי, קלטו את זה מיד. אבל זה לא שינה לה הרבה. היא עדיין היתה מקובעת לרעיון שלה.

 

מחיר הבגידה

"תראה, יצחק הוא שונה" הסבירה. זה שכיח שכל אחד חושב שהמקרה שלו הוא יוצא דופן. קלרה טענה שבגלל האופי הצדקני שלו, אם היא תתפוס אותו על חם ולאחר שהוא יגלה זאת, הוא יעזוב את הבית רק בגלל מה שהיא עשתה לו. זאת תהיה הדרך שלו להעניש אותה ואילו היא רצתה לקרב אותו חזרה. זה מלכוד כזה. הרגשתי כאילו שכל ההסבר הקודם שלי היה לשווא. אין לי דרך להראות לה את העתיד. "אז עדיף להישאר ככה?" שאלתי. קלרה לא רצתה  להשאיר כך את הדברים. "אולי השיגעון הזה יעבור לו" ניסתה לחשוב בקול רם "אולי הוא יבין לבד שזה פוגע בי". בחרתי לא לענות לה. ברור לי שקשה להבין התנהגות אחרת של בן אדם, כשאתה בעצמך לא כזה. זאת הסיבה שקלרה לא מבינה את זה. היא בוחרת לתת לפחד שלה להשתלט על התפקיד שהיא חייבת לעשות.

עם השנים למדתי לא לשכנע את הלקוחות שלי. בטח לא כמוה. כל ניסיון שלי יחשב כבזבוז אנרגיה, והסיכוי שאגרום לשינוי במחשבתה הוא נמוך. בחרתי לסכם את הפגישה בצורה הפשוטה ביותר שאני מכיר. "את צריכה להחליט באיזה מחיר את מוכנה לשמור על 'הזוגיות' שלך" אמרתי "אם המצב הוא, שאת מאמינה שכל פעולה שלך תגרום לפרידה, שאת לא מעוניינת בה, הרי שבעצם את אומרת שאת מוכנה לקבל אותו בכל מחיר ובכל תנאי. אז זה המחיר שצריך לשלם. מחיר של בגידה". זה פשוט עד כדי כך. בלי התפלספויות. אני יודע שיש כאלה שלא יבינו בכלל את השיקולים של קלרה. היא בעצמה טוענת שאילו זה היה קורה לחברה או לקרובת משפחה היא היתה מכריחה אותה לגלות את האמת. אבל היא בעצמה לא מסוגלת לעבור דרך זה. קבעון מנטלי. מה שאירוני באמת, שזה מרחיק אותה מהמטרה האמיתית שלה, שזה לתקן את המעוות. קלרה בחרה לחשוב על זה. הבנתי שהיא תתבצר בעמדתה.

כעבור שנתיים פגשתי אותה בקניון. "זה לא החזיק מעמד" סיפרה לי בקצרה "הקשר התדרדר עד כדי השפלות הדדיות וצעקות. זה הגיע למצב שהוא גם זרק עלי מכשיר טלפון" היא הצביעה על מקום בראשה כאילו כדי לסמן לי את מקום הפגיעה, "ויום אחד הוא הודיע לי שהוא שכר דירה אחרת".

 

 

הכותב הינו סאם זיברט, חוקר פרטי ובעליו של "סייט חקירות". הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

בחודש נובמבר האחרון יצא לאור ספר הביכורים של סאם זיברט, "קלוז'ר". להשיג בחנויות הספרים, באתר המחבר ובנייד 050-5269378.