לאייל לא היה לו קל להיפתח בעניין אשתו, גם כך הוא אדם סגור מטבעו. אפילו בני משפחתו לא ידעו את כל הפרטים. לינוי התקרבה לגיל ארבעים, והיו להם שני ילדים. לפני שנתיים, לאחר לידת בנם הקטן, לינוי נכנסה לדיכאון שלאחר לידה. לאחר חופשת הלידה, היא הודיעה שהיא לא תחזור לעבוד בשלב זה. אייל קיבל זאת בהכנעה, על אף שהיתה חסרה לו המשכורת הנוספת בבית. הוא היה מוכן לעשות הכל כדי לעזור לה להתגבר על התחושות ההורמונליות שעוברות עליה.
לינוי חזרה ערב אחד הביתה ושיתפה את איל בהרצאה ששמעה באותו יום. בעקבותיה החליטה לעבור סדנא בנושא מיסטיקה. אייל עצמו, לא מאמין בעניינים שכאלה, אבל בירך אותה על כך שהיא עושה משהו עם עצמה. היא התחילה עם סדנא ליצירת מחשבות חיוביות, אח"כ עברה לעסוק בדמיון מודרך. יותר מאוחר החלה להשתתף באופן קבוע בערב בנות שבועי שעוסק במודעות עצמית. פעם בכמה זמן, לינוי הרצתה לאייל, על העולם הרוחני המופלא הזה, והוא אף הודה בפני שזה יכול לרתק לפעמים, אך היתה לו הסתייגות מאופקת. היום, לאחר כשנתיים, לינוי השתנתה מקצה אחד לאחר. היא כבר לא היתה אותה אישה שהתחתן איתה. הוא כבר לא עמד בקצב של הדברים שבחרה ללמוד. היא עסקה בשיחזור גלגולים, למדה קצת נומרולוגיה, פעם השתתפה בטראנסדאנס, ובפעם אחרת פנתה לתקשור.
ביקור בבית קברות
הוקל לאייל על ששיתף מישהו על השינויים בחייה של אשתו, אבל הוא הופתע לגלות שמחשבותיי טובות בנושא. "אין קשר בין אמונה רוחנית, לבין להישאר עם הרגלים על הקרקע" הסברתי לו את כוונתי, אך אייל חשב שבמקרה של לינוי היא התנתקה קצת מהמציאות. הוא הגיע למשרדי כיוון שכמעט בכל ערב היא נעדרת מהבית. מאז הלידה היא כמעט ולא קיימה איתו יחסים, עד לפני שלושה חודשים שהיא חזרה לעצמה "ובענק", כך כינה זאת אייל, ופתאום זה פסק לחלוטין. הוא רצה לדעת יותר עליה ועל עולמה החדש.
למחרת, משעות אחה"צ, תצפתנו על כתובתם. לאחר השעה שבע, היא יצאה מהבית, כשהיא משאירה את אמה עם הילדים. תחילה היא נפגשה עם חברה בבית קפה, ואחר כך המשיכה לכוון תל אביב. ברחוב בוגרשוב החלה לחפש חנייה ואנחנו התכוננו ללכת אחריה ברגל. לינוי צעדה לאורך רחוב חובבי ציון, ואופיר החוקר בעקבותיה. כשהיא עברה את קרן הרחוב, אופיר התקדם במהירות אל הפינה, אך לא ראה אותה יותר. הוא רץ לעבר הבניינים, ולא זיהה אותה. "אני לא מצליח להבין" אמר לי בקשר "לקח לי כמה שניות להגיע לצומת והופ… נעלמה". מכיוון שהיה ברור לנו שהיא נמצא ברחוב טרומפלדור, חיכינו ברחוב, לזהות את הבנין שממנו תגיח. "אתה ראית את זה?" שאלתי את אופיר בקשר, והוא השיב בחיוב. שנינו זיהינו את לינוי, אך במקום שתצא מאחד הבניינים, היא יצאה מפתח בית הקברות שנמצא ממול. משם המשיכה ברגל לאחד הרחובות הסמוכים עד שנבלעה באחד הבניינים. הספקנו עוד לראות את מספר הדירה שהיא הגיעה אליה. לאחר שזיהינו את אורות הבית נכבים לגמרי, לא היה לנו ספק מה מתרחש שם. חיכינו עד שלינוי תצא ותחזור הביתה. בדיעבד, ביררנו ומצאנו את פרטיו של הבחור הצעיר שגר שם. הוא לומד איתה באחת הסדנאות.
משהו עובר עליה
עדכנתי את אייל, וגם לו לא היה הסבר לעניין בית העלמין. המשכנו להתחקות אחריה גם בימים לאחר מכן, כדי לאסוף מידע נוסף. לינוי אכן הגיעה למקומות בהם נערכו הרצאות או סדנאות או סתם מפגשים של חברים. באחד המפגשים גם זיהינו את הבחור הצעיר מת"א. הקשר ביניהם היה גלוי לחלוטין, הם החזיקו ידיים ולעיתים התחבקו.
באחד מימי המעקב, לינוי התקרבה למתחם חובבי ציון טרומפלדור. לאחר שמצאה חניה, אני הקדמתי אותה וחיכיתי בבית הקברות. אופיר עדכן אותי מתי היא נכנסת, והצטרף אלי, כשנתתי לו את האות. לינוי התקרבה לאחת המצבות, והדליקה נר קטן. היא התיישבה בישיבה מזרחית ועצמה את עיניה. "מאיפה יש לה את האומץ להיכנס לכאן בלילה?" שאלתי בלחש. יש דברים שלא עושים, וזה בהחלט אחד מהדברים הללו. "צלם, צלם" הלחצתי את אופיר. לאחר דקות ארוכות של מה שנראה כמו מדיטציה, לינוי החלה להתפתל עם גופה, וזרקה לסירוגין את ראשה לאחור. ידיה היו מונחות על ברכיה, והיא לא ליטפה את עצמה בשום איבר אחר. בכל זאת, תנועות גופה העידו על כך שמשהו עובר עליה. לפתע התנועות פסקו. לינוי הסדירה את נשימתה, ובעזרת מטפחת שלקחה מהתיק, ניגבה את פניה. לאחר שעזבה את המקום. המשיכה ברגל אל הכתובת של הבחור הצעיר, ומשם התסריט ידוע.
ביקרתי למחרת בבית העלמין. זה אחד המקרים המוזרים שטיפלתי בהם אי פעם. על המצבה, מצאתי שרשום את אותו שם משפחה של הבחור הצעיר. צמרמורת חלפה בגופי. לא חיפשתי קשר משפחתי בין השניים, כי העדפתי להפסיק בשלב זה. בחרתי לא לדעת יותר על מקרה זה. אייל סיפר לי שהוא התעמת איתה, ולינוי לא הראתה בכלל מבוכה כשראתה את התמונות. מבלי שנתנה יותר מדי הסברים, היא סיננה משהו על גלגול נשמות, ועל קשר שהיה לה באחד הגלגולים. עצרתי אותו. מפחיד, פשוט מפחיד…
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" טל': 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
