מתיוג של “ילד אלים” למצוינות: הדרך שהובילה מהדרה לפריצת דרך

במערכת החינוך כבר כמעט ויתרו עליו. הדוחות היו חד-משמעיים, ההמלצות נחרצות, והסביבה לא הותירה מקום לספק: ילד בן חמש סומן כאלים, חסר שליטה ולא מתאים למסגרת רגילה. הדרך שנראתה סלולה עבורו הובילה לחינוך מיוחד, אולי אפילו למסגרת שיקומית. אלא שבנקודה הזו נכנסה לתמונה ד"ר שרית טגנסקי – ושינתה את הסיפור כולו.

טגנסקי, חוקרת ומטפלת המתמחה בהפרעות קשב וריכוז (ADHD) ומייסדת מרכז FUNCTION, מבקשת לשנות את האופן שבו אנחנו מסתכלים על ילדים עם קושי. מבחינתה, לא מדובר בבעיה שיש לתקן – אלא ביכולת שיש להבין. “הטעות הגדולה ביותר היא לחשוב שמשהו ‘לא בסדר’ בילד”, היא אומרת. “ברוב המקרים, הבעיה היא בפרשנות שלנו להתנהגות שלו”.

המפגש עם א’, ילד סקרן ואינטליגנטי במיוחד, המחיש את הפער הזה באופן חד. בעיני הגננות והפסיכולוגים, ההתפרצויות שלו היו סימן לאלימות. בעיני טגנסקי, מדובר היה בתוצאה של עומס חושי, אימפולסיביות וחוסר יכולת לווסת גירויים. “ראיתי ילד שהמוח שלו עובד מהר מדי עבור הגוף שלו”, היא משחזרת. “הוא לא היה אלים – הוא היה מוצף”.

האבחון המדויק הוביל לבניית תוכנית טיפול שונה לחלוטין מהמקובל. במקום לדרוש מהילד לשבת בשקט ולהתאים את עצמו למסגרת, פיתחה טגנסקי עבורו סביבת למידה שמאפשרת תנועה, גירויים מבוקרים והפעלה מוטורית. השיטה, המבוססת על מודל שפיתחה בשם AFF (Attention, Active, Fun), מבקשת ללמד את הילד לא “להילחם” בעצמו – אלא להבין את עצמו ולשלוט באנרגיה שלו.

התוצאות לא איחרו להגיע. בתוך חודשים ספורים נרשם שינוי דרמטי בהתנהגות, אך לא פחות מכך – נחשף הפוטנציאל הקוגניטיבי הגבוה של הילד. מה שנתפס קודם כהפרעה, התברר כמנוע חזק של סקרנות, חשיבה מהירה ויצירתיות. כיום, אותו ילד הוא נער בן 15, תלמיד מצטיין בתוכנית למחוננים, שמוביל גם מבחינה חברתית.

המקרה הזה אינו יוצא דופן בעבודתה של טגנסקי. דוגמה נוספת היא סיפורו של שחר טבוך, שכיום מוכר כאמן מצליח, אך בילדותו התמודד עם תחושת בלבול וחוסר ביטחון על רקע הפרעת קשב. הליווי המקצועי, יחד עם תמיכה משפחתית, אפשרו לו לעבור תהליך של חיזוק עצמי וגילוי היכולות האישיות. “זה לא רק טיפול”, מדגישה טגנסקי, “זה תהליך של שינוי תפיסה – של הילד את עצמו ושל הסביבה אותו”.

הגישה הזו מקבלת חיזוק גם ממחקרים עדכניים בתחום, שמראים כי הפרעת קשב אינה רק קושי, אלא גם יכולה להיות קשורה ליצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה ויכולת פתרון בעיות מורכבות. עם זאת, ללא אבחון נכון ותמיכה מתאימה, אותם יתרונות עלולים להפוך לחסרונות.

במערכת החינוך, שבה לעיתים אין את הכלים או המשאבים להתמודדות אישית עם כל תלמיד, ילדים רבים ממשיכים להיות מתויגים ולהישאר מאחור. הסיפורים של א’ ושל טבוך מציפים שאלה רחבה יותר: כמה פוטנציאל מתפספס רק בגלל אבחון שגוי או חוסר הבנה?

עבור טגנסקי, התשובה ברורה. “הפרעת קשב היא כמו מנוע של פרארי עם בלמים של אופניים”, היא אומרת. “אם ננסה לכבות את המנוע – נאבד את הכוח. אבל אם נלמד לשלוט בו – נוכל להגיע רחוק מאוד”.

במציאות שבה תיוגים מהירים עדיין נפוצים, הסיפור הזה מהווה תזכורת חשובה: מאחורי כל ילד “קשה” עשוי להסתתר עולם שלם של יכולות, שמחכה רק למי שיידע לזהות אותו.