האקדמאיות מראשון לציון שהחליטו לעבור להוראה

בשנים האחרונות גובר הביקוש לתוכניות להסבת אקדמאים להוראה. מהנדסים, אנשי צבא קבע, יוצאי הייטק ועוד בוחרים לעזוב קריירות מפוארות לטובת מקצוע שיש בו שליחות חינוכית ומשמעות אישית. המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט מוביל את התחום ומפעיל מגוון רחב של תוכניות ייחודיות להסבת אקדמאים להוראה המותאמות לאוכלוסיות שונות, חלקן בשיתוף פעולה עם רשויות מקומיות בפריסה ארצית.

התוכניות המשותפות הללו מכשירות אקדמאים תושבי העיר בדגש על צורכי מערכת החינוך המקומית מתוך מטרה לשלבם כמורים במערכת החינוך המקומית. כיום פועלות במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט יותר מ־20 תוכניות להסבת אקדמאים להוראה בשיתוף עם ערים ורשויות רבות, בהן תל־אביב, פתח־תקווה, חדרה, הרצלייה, בת־ים, טבריה, נס־ציונה, מעלה אדומים ועוד.

מבית המשפט לכיתה: עורכת הדין הפלילית שהפכה למורה לאנגלית בתיכון

"במשך 14 שנה הייתי עורכת דין פלילית, אבל הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי וחיפשתי קריירה חדשה עם משמעות שגם תאפשר לי להיות יותר בבית," משתפת סיון דואני, שמסיימת בימים אלו את לימודיה בתוכנית להסבת אקדמאים להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט בשיתוף עם עיריית ראשון־לציון.

את ההחלטה על ההסבה המקצועית היא קיבלה לאחר שיחה אקראית עם אימה, שהמליצה לה לפנות לתחום ההוראה, שאליו היא מרגישה חיבור טבעי. "נרשמתי כמעט בלי לתכנן. נכנסתי לזה בלב פתוח ואמרתי – נראה לאן זה לוקח אותי." את לימודיה היא שילבה עם עבודה בתיכון, שבו גם ביצעה את ההתנסות המעשית שלה בהוראה במהלך שנת ההתמחות (סטאז'). "התלמידים יודעים שהייתי עורכת דין פלילית והביעו עניין רב בעולם המשפט". במהלך שנת ההתנסות בחרה סיון לשלב את הרקע המשפטי שלה בעשייה החינוכית. "פניתי להנהלת בית הספר וביקשתי להרצות בפני התלמידים על תכנים מעולם המשפט שחשוב לי להנגיש לבני נוער. בין הנושאים שעליהם הרציתי: עבירות מין ברשת, חוק הסרטונים, כיצד להימנע מלהפוך קורבן לעבירת מין ברשת – תחום שאני מכירה לעומק מהקריירה הקודמת שלי כעורכת דין פלילית. זו הייתה הזדמנות לתת להם כלים פרקטיים כדי להבין מה מותר ומה אסור, ומה עלול להיחשב כעבירה גם בלי כוונה."

סיון דואניצילום: שירלי רוזנס

אחרי שנה של עבודה עם התלמידים סיון מסכמת "כשהייתי עורכת דין טיפלתי בקטינים שעברו על החוק. היום אני פוגשת אותם בצומת אחר. מבחינתי יש בזה תיקון. למרות האתגרים הכרוכים במקצוע ולמרות הפער המשמעותי בשכר, אני מגיעה לתפקיד מתוך תחושת שליחות. אני לא רק מלמדת אנגלית, מבחינתי התפקיד הוא גם להיות שם עבורם, להקשיב, לכוון."

המסר שלה לאקדמאים ששוקלים להצטרף למערכת החינוך: "מערכת החינוך זקוקה לאנשים איכותיים. עם זאת, חשוב מאוד להעניק תמיכה אמיתית למורים החדשים, אחרת הם פשוט יישברו. וזה חבל."

אירועי המלחמה הובילו לשינוי המקצועי: עזבה את שוק ההון כדי להשקיע בעתיד של בני הנוער

אחרי שנים ארוכות בעולמות של מספרים, מסמכים וניהול מוצר בדיגיטל של בנק לאומי, ליאת קנפו-שטרנליב הרגישה שמשהו חסר. "יום אחד פשוט הבנתי שאני רוצה לעשות משהו אחר – משהו מהלב. משהו שיש בו קשר, השפעה, משמעות. רציתי לקום בבוקר עם מטרה אמיתית", היא מספרת.

בימים אלו היא מסיימת את לימודיה בתוכנית להסבת אקדמאים להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט בשיתוף עם  עיריית ראשון־לציון. דווקא אירועי השביעי באוקטובר הובילו אותה לתובנה שאת המשמעות שהוראה זה המקצוע שמשלב את התשוקה שלה לעבודה עם בני נוער ושליחות למען החברה. "המלחמה טלטלה אותי. הרגשתי שאני רוצה לתרום לקהילה – לא משנה אם זה עם מבוגרים, צעירים או נוער. והבנתי שהייעוד שלי הוא להיות מורה למתמטיקה בתיכון, מקצוע שתמיד אהבתי. מי שתמכו בי מאוד בהחלטה הם בעלי והבן המתבגר שסייעתי לו עם הלימודים ואמר לי 'אימא, זה יושב עלייך בול' – וזה נגע בי".

ההשראה לעולם החינוך הגיעה גם מהבית – הן אימה הן חמותה עבדו שנים במערכת החינוך. לאורך הלימודים, ובעיקר במהלך ההתנסות המעשית בחטיבה, התחזקה בה התחושה שהיא במקום הנכון: "כשעמדתי בפני כיתה – הרגשתי שזה טבעי. כאילו אני עומדת בפני הילדים שלי. יש בזה משהו עוצמתי, שמחבר גם לאימהות וגם לשליחות פנימית. זו לא רק הוראה – זו דרך להשפיע ממש על חייהם של בני הנוער".

אבל הדרך לא קלה. "היום תלמידים הם דור של אינסטנט – הם רוצים להבין מיד, אין סבלנות. המורה מגיעה לכיתה עם תוכניות, עם מצגות, עם השקעה – והם מאבדים עניין אם לא קלטו את הפואנטה תוך דקות. להבין איך מחזיקים כיתה, איך נוגעים בכל תלמיד, איך מתאימים את ההוראה – זה אתגר עצום. במיוחד בכיתות גדולות".

למרות הירידה בשכר – המעבר כלל גם תמיכה משפחתית והסכמה מודעת: "הבחירה לוותה בתמיכה משפחתית ובהבנה שהערך האישי והמשמעות שאני מוצאת בעשייה שלי חשובים לא פחות מהתגמול הכלכלי. אנחנו במקום בחיים שבו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבחור בדרך שמתאימה לי בדיוק. אם הצלחתי לגעת בחייו של נער אחד ביום – זה שווה הכול."

לקראת אחד בספטמבר היא מתרגשת במיוחד. "אני לא בטוחה שאני מוכנה ב־100%, אבל אני בטוחה שאני באה עם הלב ומהמקום הנכון. זה לא מקצוע של שלמות – זה מקצוע של זרימה, הקשבה, משמעות. ואני מרגישה בתוכי שעשיתי את הבחירה הנכונה לי."

כשהומור פגש את החינוך: מהנהלה לבמה ולכיתה

אחרי עשרים שנה שבהן ניהלה צוות של 160 עובדים בחברה משפחתית העוסקת בשיווק מוצרי צריכה מיובאים, ולאחר חמש שנים אינטנסיביות כסטנדאפיסטית, מירב לויאן, בת 53, החליטה לשלב עיסוק נוסף– ונכנסה לתחום ההוראה. הבחירה במקצוע נבעה משילוב של חיפוש אחר יציבות תעסוקתית עם תחושת שליחות עמוקה. בימים אלו היא מסיימת את לימודיה בתוכנית להסבת אקדמאים להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, בשיתוף עיריית ראשון־לציון.

מירב לויאןצילום: פרטי

אירועי השביעי באוקטובר תפסו את מירב לויאן מהנדסת תעשייה וניהול סמנכ"לית חברת  שירות פלוס בעיצומה של קריירה חדשה: "באותה נקודת זמן הייתי כבר מספר שנים סטנדאפיסטית ובבת אחת נמחקו לי כל ההופעות ביומן. נכנסתי לתחום ההוראה מתוך צורך בביטחון תעסוקתי – אבל מצאתי כאן את הייעוד שלי. התאהבתי במקצוע, בכיתה, בתלמידים.  אני מגיעה כל בוקר לבית הספר עם המון תשוקה, שמחה והומור. המנהלת בבית הספר אמרה לי פעם: 'עכשיו בטח תעזבי ותחזרי לבמה'. אמרתי לה: להפך. נדבקתי בחיידק."

כיום היא מחנכת כיתה בבית ספר היסודי בן גוריון בראשון לציון, ומצליחה לשלב בין שתי הקריירות: מורה בבקרים – וסטנדאפיסטית שמופיעה מספר פעמים בשבוע בערבים. "יש לי את הזכות להצחיק, לרגש ולהשפיע – גם על קהל באולם, וגם על תלמידים בכיתה. אני משתמשת בהומור גם  בכיתה וזה מעודד אותם ללמידה.  סיימתי את השנה בתחושת סיפוק. בכיתה שלי היו לי הכי הרבה מצטיינים  - וזה לא רק כי לימדתי טוב, אלא כי הם פתאום האמינו שהם מסוגלים. שילבתי כמובן גם לימודים של סטנד אפ עם התלמידים והכנו במשותף הופעה עבור ההורים והתלמידים אחרים בבית ספר."

על לימודיה ההסבה היא משתפת: "הלימודים היו מרתקים טכנולוגיים נגישים שאפשרו לי לשלב בין עבודה, לימודים וחיים"

מהבנק להוראה – שליחות להציל בני נוער בסיכון

"כל בוקר קמתי בתחושת מועקה, כל לילה הלכתי לישון עצובה. ידעתי שזה לא המקום שלי", משתפת בכנות שני פלד שעבדה 18 שנה בבנק לאומי. "הרצון בשינוי לא היה רגעי. חמש שנים חלפו מאז ההבנה ועד הצעד האמיתי. בחרתי בהוראה. מקום שבו מצאתי את מה שחיפשתי בקריירה החדשה - תחום שמביא איתו משמעות, רגש, עשייה שהיא באמת שלי."

עם סיום לימודיה בתוכנית להסבת אקדמאים להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט בשיתוף עם עיריית ראשון־לציון תחל שני ללמד כמורה מן המניין בתיכון נעמ"ת בעיר– מוסד חינוכי לתלמידים על סף נשירה ממערכת החינוך. "אני מתרגשת ומצפה לזה בכל ליבי. סוף סוף אני קמה בבוקר עם תחושת שליחות וידיעה שאני יכולה להשפיע באמת. בחרתי במוסד חינוכי עם תלמידים עם קשיים ואני רואה בכך אתגר ועניין. חשוב לי להיות המבוגר שמאמין בהם, לראות את אלו שלרוב לא רואים. לא תמיד הם ייצאו עם תעודת בגרות, אבל הם יקבלו כלים, ערכים ותחושת מסוגלות".

שני פלדצילום: ענת תלם

את האהבה שלה לילדים היא ספגה מהבית – אימה עבדה 40 שנים כגננת. לימודי ההסבה להוראה שילבו את לימודי חוג המתמטיקה שבהם החליטה להתמקצע בשילוב עם קורסים חדשניים שעסקו בשילוב בין גוף, נפש ולמידה. "למדתי שאי אפשר להתחיל ללמד תרגיל בגיאומטריה לפני שרואים את הילד באמת – רגשית, מנטלית. בהתנסות המעשית עם תלמידים שילבתי את עקרונות הקורס ושילבתי בשיעור יוגה, תרגול גופני ודיאלוג פתוח בתחילת שיעור. וזה שינה הכול".

היא מודה כי הבחירה לוותה גם בהתלבטויות כלכליות, אך הדחף למשמעות ניצח. "זה היה תהליך שכולל ויתורים, אבל בסופו של דבר – אני מרגישה שאני במקום הנכון וגם זכיתי לתמיכה מבן זוגי שעודד אותי ללכת אחר התשוקה שלי. יש בבחירה שלי גם מסר אישי לילדים שלי – לא להישאר במקום שלא טוב בו, אלא לבחור מחדש".

התוכנית להסבת אקדמאים תושבי ראשון־לציון להוראה פועלת במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט זה חמש שנים.

ד"ר סיון שריד גולדפישר, ראש התוכנית: "במסגרת שנת ההכשרה בתוכנית האקדמאים לומדים גם את הוראת המקצוע שבו הם מתמקצעים וגם מיומנויות רלוונטיות לעולם החינוך כמו עמיתות ושיתופי פעולה, הטמעת חדשנות והובלת כיתה בזמני שגרה ובעתות משבר. הייחודיות של התוכנית היא ההתנסות המעשית בהוראה וההשתלבות בקהילת החינוך העירונית באמצעות היכרות עם אנשי חינוך וקהילה מקומית, למידה חוץ־כיתתית, ביקורים במוסדות החינוך הפורמליים והבלתי־פורמליים בעיר, במוסדות התרבות והתנסות בתחום היזמות המקומית. הסטודנטים ביקרו במהלך ההכשרה במוזיאון אגם, במרכז למחוננים, בבית ספר נעמת, במתחמי ספורט, בשמורות טבע ועוד. המטרה היא שהמורה יכיר את עולמו של התלמיד, את סביבתו הגיאוגרפית, האנושית והתרבותית, ומעל הכול – שהמורה יביא לכיתה את עולמו, את ערכיו ואת זהותו".

נוסף על תוכנית זו פועלות במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט עוד 19 תוכניות להסבת אקדמאים להוראה בשיתוף עם רשויות מקומיות: פתח־תקווה, תל־אביב, חדרה, הרצלייה, תל־אביב-יפו, בת־ים, יבנה, נס־ציונה, תל־מונד, קדימה־צורן, המועצה האזורית חוף השרון ולב השרון, מועצה מקומית עמק חפר, פרדסיה, אבן־יהודה, כפר־יונה, תל־מונד, טבריה ומעלה אדומים.

ד"ר עפר מרבך, הממונה על הסבת אקדמאים ועל תוכניות ייחודיות במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט: "בתוכניות העירוניות הסטודנטים לומדים בקבוצת למידה איכותית, מקבלים התייחסות אישית וליווי של רכזים מלוינסקי־וינגייט ומהעיר. נרקמת קבוצת שייכות של מחנכות ומחנכים מאותה עיר, שלמדו יחד וממשיכים לחנך בעיר כקהילה צומחת ומצמיחה (חברות לחיים). אין ספק שזוהי דרך נפלאה לחולל שינוי, להתפתח מבחינה אישית ולהגיע לתפקיד המשמעותי, המרגש והמשפיע ביותר – להיות מורה, לחנך."