בת ים: שורדי שואה חולקים תובנות מרגשות על משמעות החיים

בבת ים, עיר המאכלסת מספר רב של ניצולי שואה, התקיים פאנל מיוחד בהשתתפות דיירי מגדלי הים התיכון. במסגרת פאנל שהתקיים בבית לכבוד יום השואה, שיתפו בני הגיל השלישי את סיפוריהם לצד תובנות משמעותיות ביותר שרכשו לאורך חייהם.

בקהל נכחו מדריכים וחניכים מתנועת הצופים, וכן יחידה של חיילים וקצינים. בסוף הפאנל, נשאלו המשתתפים שאלה פשוטה אך עמוקה: "מה הדבר הכי חשוב שהחיים לימדו אותך?" - שאלה שהובילה לתשובות המשקפות תובנות שנרכשו מהתמודדות עם אתגרים בלתי נתפסים והישרדות במצבים הקשים ביותר שידעה האנושות.

שמעון שגיא, יליד פולין, נולד למשפחה אמידה מאוד. בזמן המלחמה, הוריו קנו לו זהות חדשה והעבירו אותו למשפחת איכרים, לה שילמו כדי לגדל אותו. בהמשך, האיכרים בגדו באמון זה ומכרו אותו לגסטפו. למזלו, אביו שמע על כך והצליח להציל אותו בזמן. שמעון מספר ששיחק משחק כדור עם ילדי האיכרים כשלפתע הגיע רכב ובו אביו, שלקח אותו משם. מניסיון חייו, שמעון מדגיש את הדואליות האנושית: "לכל בן אדם בתוך הנפש יש זרעים של רוע ושל טוב. תלוי באיזה סביבה הוא חי - לפי זה מתפתח הטוב או הרע".

לובה לרר, ילידת קישינב, חלקה סיפור מזעזע מתקופת השואה. היא הייתה עדה לאונס אחותה, ובתגובה הכתה את התוקף. לובה שהתה בגטו וחולצה ליערות בעזרת הפרטיזנים. מתוך חוויותיה הקשות, היא מדגישה את חשיבות העזרה ההדדית: "למדתי שאחד צריך לעזור לשני. היום, רק בעזרת המטפלות והילדים יש לי את הרצון לעזור לאחרים".

סיפורו של מוטי אייזנשטיין, יליד פולין, מדגים את ההפרדות הטרגיות והאיחודים המופלאים שהביאה המלחמה. כילד בן 4, הוא ואחיו הופרדו כאשר אחיו ירד מרכבת הבקר להביא מים בתחנה ולא הספיק לחזור לפני שהרכבת המשיכה בדרכה. מוטי עבר תלאות רבות - חיים במחנות, מגורים אצל אדון שהעסיקו וארבע שנים ביער, עד שנתפס על ידי פקחים והגיע לבית יתומים. משפחה שאימצה וגידלה אותו כנוצרי שלחה אותו למחנה קיץ של קומוניסטים. שם, מדריך הפגיש אותו עם ילד שדמה לו - זה היה אחיו, שממנו נפרד ברכבת. מאז ועד היום, האחים נשארו בקשר הדוק ומשוחחים פעמיים ביום. מוטי מתמצת את לקח חייו במשפט קצר אך רב עוצמה: "למדתי להיות בן אדם" - משפט המכיל עולם ומלואו של ערכים, מוסר והתנהגות אנושית.

אדלה ניצן חלקה את זיכרונותיה מרומניה, כשהייתה ילדה קטנה, רק בת 4 בתחילת המלחמה. אביה נשלח למחנות עבודה ואמה הייתה בהריון מתקדם. שכן טוב לב הסתיר אותם במרתף ביתו, שם אמה גם ילדה את אחותה הקטנה. מדי לילה שלחה את אדלה הקטנה לזחול בחשכה לחפש שורשים של תפוחי אדמה בשדות. אחרי שנתיים, אמה נפטרה, ואדלה, עודה ילדה, נאלצה לקחת אחריות על אחותה התינוקת. מניסיון חייה הקשה, אדלה מדגישה את חשיבות האחדות: "למדתי שצריך להיות אדם יותר טוב וצריך לעזור אחד לשני. עם ישראל צריך להיות ביחד, לטוב ולרע."

דבריהם של ניצולי השואה אינם רק עדות היסטורית, אלא מצפן מוסרי לחברה המודרנית. מתוך האפלה הגדולה ביותר שידעה האנושות, הם מאירים דרך של אנושיות, תקווה ואחריות הדדית. המפגש עם תובנותיהם מזכיר שגם בעולם שחווה אכזריות בלתי נתפסת, בחירה באנושיות, עזרה הדדית ותקווה היא המסר החשוב ביותר שעלינו לשמר.