פרשת בלק: מתמודד ראוי

  בעקבות השמועה על כך שעם ישראל הצליח להביס את ממלכות סיחון ועוג, בלק מלך מואב נאלץ לשלוח את בלעם בניסיון לקלל את עם ישראל ולהשמידו לחלוטין. ללא ספק הדמות של בלעם היא אחת מהדמויות המסתוריות והמעניינות ביותר שיש בכל התנ"ך. אמנם בלעם משמש כנבל בפרשה זו, אך עם זאת, הוא מציג את הרעיון של מסירת דבר ה' בצורה יוצאת דופן. אם נשים לב לסיפורי התורה, כאשר אנשים נוכרים קיבלו גילוי אלוקי מסוים, כמו אבימלך או לבן – כולם הגיבו בפחד ובהלה, משום שהם לא רגילים לתקשר עם האלוקים ע"י חלומות או נבואה. לעומת זאת, ניתן להוכיח מתוך דברי הפסוקים כי דווקא בלעם היה מדבר עם ה' לעיתים קרובות: "וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ..." (במדבר כ"ב י"ט-כ'). מתוך כך, ברור לנו מהי הרמה הרוחנית של בלעם כנביא, למרות היותו נוכרי. משה רבנו נחשב לנביא הגדול ביותר בהיסטוריה כולה, ואין שום נביא שיכול להתעלות על נבואת משה, שנאמר: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים ל"ד י'). בהקשר לזה, חז"ל מציינים קשר מסוים בין משה לבין בלעם: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה? זה בלעם בן בעור" (מדרש ספרי דברים שנ"ז). אף על פי שישנו קשר מסוים בין משה לבלעם, אי אפשר להתעלם מהבדל מהותי בנוגע לאידיאולוגיה של כל אחד מהם. בלעם היה ידוע ביכולותיו המיוחדות לברך או לקלל ולהגשים את הדברים במציאות: "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כ"ב ו'). עם זאת, בזמן מלחמות, בלעם העדיף יותר לקלל ולהרוס לשונאים שלו מאשר לברך ולשפר את הצד שלו. אולם משה רבנו תמיד היה מחזק את עם ישראל, ללא התייחסות רעה או מקולקלת כלפי הצד של האויב. מתוך כך, ברור לנו מדוע בלעם לא היה מסוגל להגיע למדרגת נבואתו של משה. בזמן אתגר, עדיף לנסות להתפלל להצלחתך מאשר להתפלל לכישלון של האויב.   כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.