דבר תורה לפרשת לך לך ההבטחה שבלבלה את האדם

 התורה מציינת שני טעמים לשאלה מדוע אברהם ולוט נפרדו בדרכיהם:

 בראשית יג, ו-ז

 וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט.

הקושייה היא מתבקשת – אם אברהם ולוט נפרדו משום שהיה לשניהם ביחד יותר מדי צאן והארץ לא הייתה יכולה להאכיל את כולם, מדוע לציין בפסוק הבא שהם נפרדו בגלל ריב בין הרועים? הרי טעם אחד מספיק בשביל להיפרד!

הרמב"ן על התורה בראשית יג, ז

כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים וזאת סבת המריבה.

הרמב"ן מסביר ששתי הסיבות באות זו בעקבות זו: לא היה מספיק מקום, ולכן רבו. מכל מקום, מדוע דווקא רועי לוט הם אלה שנכנסו לשדות זרים? הרי גם לאברהם לא היה מספיק מקום!

רש"י בראשית יג, ז

לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין.

רש"י מביא את הרובד העמוק יותר: רועי לוט היו רשעים וחשבו שהקב"ה הבטיח לאברהם את הארץ, אך מכיוון שאין לו בן – לוט יוריש אותו, ולכן אין בזה גזל. משום שלא האמינו שבגיל המופלג של אברהם יהיו לו צאצאים שיוכלו להמשיך אותו. בנוסף, רועי לוט חשבו שמרגע שחלק מההבטחה התקיימה – בדמות "מקנה רב", הקב"ה יקיים גם כן מיד את הבטחת הארץ, ובכך מותר כבר עכשיו לקחת שדות של בעלים אחרים בלי להתחשב בהם.

על כן הוכיחו אותם רועי אברהם. רועי לוט עברו על איסור גזל, משום שבמציאות הנוכחית הבטחת הארץ עדיין לא התקיימה, והאדמה עדיין לא שייכת לאברהם כלל.

הרשב"ם דברים ז, ט

כי זו היא מידותיו שומר וממתין הברית והחסד שנשבע לאבות לקיים מה שהבטיחן עד אלף דור, לאותו דור שיהיו - אוהביו ושומרי מצותיו.

ובדיוק כאן התשובה, מדוע צריכים שני פסוקים: החלק הראשון, "אין מספיק מקום ואוכל", בא להראות שהקב"ה כבר קיים את הבטחתו להרבות את רכושה של משפחת אברהם. והחלק השני, "הריב על השדות", בא להראות שההבטחה עדיין לא הושלמה ויש צעדי אמצע – ללמד שכאשר הקב"ה עושה הבטחות, הן לא חייבות להתרחש מיד, אלא דרך תהליך במציאות; כי כאשר הוא מבטיח, אין לו צורך למהר ולקיים את ההבטחה מיד, הרי הוא חי לעולם!

כמה פעמים אנחנו מצליחים במשהו ובצעד הבא אנחנו מתרסקים? כמה פעמים התקדמנו בגמרא והבנו אותה בדיוק, אך בדף הבא אנחנו לא מבינים כלום? כמו שהקב"ה קיים את הבטחתו באטיות ובתהליך ארוך, כך הוא בא ללמד אותנו: המטרה היא גבוהה מאוד והדרך אליה ארוכה ולא פשוטה. אך הקב"ה עוזר לנו, ובסוף נגיע לגדולות שאפילו לא דמיינו שאפשר להגיע אליהן – העיקר לא לעצור ולהמשיך בדרך!