פרשת שמיני: אש חיה

היום בו הקימו את המשכן נחשב לאחד הזמנים השמחים ביותר שהיו לעם ישראל. אותו מעמד היה כל כך חגיגי ומרומם עד שנאמר עליו כך: "אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ" (בבלי מגילה י' ע"ב). אך לצערנו אותו יום הסתיים בטרגדיה נוראית: שני בני אהרון הגדולים נדב ואביהוא הקריבו אש זרה בהיכל ה', ובגלל אותו מעשה – יצאה אש ושרפה את שניהם מבפנים עד שלא נותרה בהם רוח חיים. כל הסוגייה הזו מעוררת לא מעט תמיהות לגבי דמותם המסתורית של נדב ואביהוא. מה גרם להם להקטיר אש זרה שלא נצטוו עליה ומה הייתה מטרתם? חז"ל מציגים את המטרה האמיתית של נדב ואביהוא מלכתחילה: "וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור" (בבלי סנהדרין נ"ב ע"א). שלא נטעה, ללא ספק מתוך דברי הכתובים נדב ואביהוא היו צדיקי הדור, אלא ששניהם שאפו להגיע ליעד מסוים בו הם נמצאים בדרגה הרוחנית העליונה ביותר, ובמקביל שניהם מנהיגים את בני ישראל, אפילו אם האמצעיים הדרושים לכך לא יהיו הכי כשרים. אם נעיין בפסוקים של אותה פרשייה, נגלה נתון מעניין. כך נאמר בחנוכת המשכן: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים" (ויקרא ט' כ"ד), ובאופן דומה, כך נאמר מיד לאחר מכן בפטירת נדב ואביהוא: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה" (שם י' א'-ב'). ההתאמה בין ניסוח שני הפסוקים אינה מקרית. התורה מנסה להדגיש את התוצאות של כל אחת מן הפעולות הנגדיות זו לזו בהתאם לבחירתו של האדם. מצד אחד האש יכולה לשמש למטרות טובות: בשביל להאיר מקומות חשוכים ואפלים, או למשל כדי לשמור על הקשר בין ה' לישראל ע"י אש המזבח: "והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם" (מידות ג' משנה ד'). אבל מצד שני, האש יכולה להיות מסוכנת מאוד, ואם משתמשים בה לא נכון – היא מסוגלת לשרוף ולהשמיד כל דבר שעומד בדרכה. לפעמים כל אחד מאיתנו מקבל כוחות מסוימים שיכולים להשפיע, והבחירה נמצאת בידך: האם אתה מעוניין להשתמש באותה אש שניתנה לך לטובה או לרעה? כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.