גבעת שמואל: בעקבות הקורונה, רפי ביטון יזם פרוייקט שירה מיוחד

באמצע הריאיון ניגש רפי ביטון (38) אל האורגן שמוצב קבע בחדר החזרות המאולתר שלו בשכונה וותיקה בגבעת שמואל, ומתחיל לשיר ולנגן את התפילה לחיילי צה"ל עם הלחן של 'ארץ צבי' (שיר הנושא של הסרט 'מבצע יהונתן'), מהבחור הצנום יוצא קול מרטיט דק ויפהפה. "הביצוע הזה של השיר שאני התחלתי לבצע, התפרסם ללא שום חשיפה במדיה והוא עבר מבית כנסת לבית כנסת, מקהילה לקהילה כשהוא כובש את ליבותיהם של מתפללים בכל העולם היהודי. בימי הסגר של הקורונה הייתי שומע אותו מתנגן במרפסות" הוא אומר מלא פליאה. כששומעים אותו שר עם כזה 'קול מן השמיים' קצת קשה להאמין שרק עכשיו הוא מעז לשיר באופן פומבי, אחרי שכמעט 20 שנה הוא לא עשה זאת כלל. "אני מודה, התחמקתי מלשיר. היה לי מחסום נפשי. היום אני מבין ששרתי דרך הידיים כאשר הפכתי למנצח של תזמורות ומקהלות. התחבאתי מאחורי אחרים והזנחתי את היכולת הסולנית שלי". את המחסום הנפשי הצליחה לפרק 'הקורונה' ואנחנו עוד נחזור לזה אבל כדי להבין עד כמה הוא חווה עכשיו סגירת מעגל, צריך לחזור איתו לגיל שבע אז ביטון הוכרז 'ילד פלא' בעולם החזנות האשכנזית וכולם שיחרו לפתחו, "אף פעם לא הרגשתי נוח עם המושג" הוא נזכר, "אבל בעולם החזנוות זה הכינוי לילד ששר יפה".   אחת מהשלישיות הראשונות ביטון נולד כילד סנדוויץ' בלידת שלישייה לשתי אחיות תאומות, "היינו מהשלישיות הראשונות בגבעת שמואל ואפילו הגיעו צלמים לצלם אותנו כשנולדנו". אימו רחל ואביו ברוך שעסק בליטוש יהלומים חיכו עד אז במשך עשור לילדים ואת לידת השלישיה הם קושרים לחלום נבואי שחלמה אימו כחודש לפני שנכנכסה להיריון, "באותה תקופה אימי נסעה עם אבי לקבר רבי שמעון בר יוחאי ושם הם שהו והתפללו במשך שלושה ימים. כשהם חזרו לביתם, אימי חלמה על שני ילדיה של אחותה רחל שהייתה ברוכת ילדים. לילדים קראו, שמעון ואלעזר והיא הרגישה שזהו רבי שמעון ותלמידו אלעזר שקבור לידו ואכן תוך חודש היא נכנסה להיריון. זהו נס שאני לא מסוגל להבין". כשביטון מדבר על אביו ברוך יש לו זיק בעיניים וניכר שהוא מוקיר את תרומתו לחינוך שלו. "אבי, היה יהלומן שנע על ציר בלגיה- ישראל אך את היהלומים האמיתיים בחייו הוא ראה בילדיו. הייתה לו תכונה כזאת של מלטש יהלומים שבה הוא בחן את ההתנהגות של כל ילד כדי להבין לאיזה כיוון כדאי לנתב אותו, כמו שיהלומן בוחן היטב את האבן הגולמית כדי להוציא ממנה את המיטב, עם מינימום אמצעים ומקסימום השקעה". לאור השנים השיטה הוכיחה עצמה: אחותו הגדולה אורה עובדת כיום כד"ר לפיזיקה במכון וויצמן, אחותו השנייה חגית הפכה לד"ר לכימיה בבר אילן, "אבי היה מלטש יהלומים בשתיים לפנות בוקר אבל ראשו היה נתון אלינו". את ההצלחה הוא שאב מאביו ומאמו הוא לקח את "האושר והשמחה את החיוך והאמונה. זה כוח עצום שניתן לי לאורך הדרך". הוא מספר על החיבור שלו לעולם המוזיקה כבר מגיל צעיר. "כל פעם שהייתי שומע מוזיקה הייתי מוחא כפיים" הוא נזכר "בגיל ארבע הייתי ישן עם תקליטים ישנים ובטקסים של בתי הספר הייתי שר". בילדותו הוא התנסה בנגינה על גיטרה, אקורדיון וקסילופון היום הוא מלמד ילדים "איך לחבר את השירה שלהם לאישיות – פיתוח קול מתוך פיתוח האישיות". רפי ביטון. צילום: אלישע גדץ'       הכל היה תלוי בקול כאמור בגיל שבע קראו לו ילד הפלא של עולם החזנות והוא דילג מקונצרט לקונצרט, מבית כנסת לבית כנסת יחד עם אביו, לעיתים באוטובוסים במקומות שכוחי אל. איך משפחה מרוקאית מגיעה לעולם החזנות האשכנזית? "אבי הוא אומנם מרוקאי אבל הוא ספג תרבות מוזיקלית שהיא גם אירופאית וגם מארצות המגרב. הוא למשל דובר אידיש במבטא מרוקאי. את הבר מצווה חגג בשירה נלהבת בקהילה יהודית בברזיל ומשם הגיע המשבר שמלווה אותו מסתבר עד היום, "קרה לי מה שקורה לכל ילד בגיל הזה, הקול שלי התחלף". אבל בגלל שאצל ביטון הכל היה תלוי בקול הוא היה צריך לגלות עצמו מחדש, "הרגשתי קצת צביעות מהעולם הזה שרגע לפני חיבק אותי והרעיף עליי מחמאות ואילו עכשיו הכל נעלם כלא היה". הקול של ביטון התחלף לקול נדיר ביותר- קונטרה טנור, מזכיר במקצת את הקול של דוד דאור, "הייתי יכול לפתח קריירה בתחום מוזיקת הבארוק באירופה אבל אותי משכה המוזיקה היהודית וזה קול שפחות רגילים אליו בתחום הזה". ואז בגיל צעיר הוא עמד בפני שוקת שבורה, "אתה רוצה להגיע למקום שבו כולם אומרים לך שוב 'וואו' אבל זה לא עובד ככה ואז אתה הופך לסוג של פרפקציוניסט, ולכן הוא  החליט ללכת למוד ניצוח בבית הספר של זובין מאטה שם עשה תואר ראשון ושני בתחום. "רציתי לקבל כמה שיותר כלים אומנותיים כדי שאוכל להשתמש בהם בתפילה". בגיל 23 כבר ניצח על התזמורת של קראקוב "אפילו עשיתי את ווגנר המושמץ", באותם שנים הוא הקים מקהלה בשם 'קולות מן השמיים' (ע"ש שושנה זילברשטיין). המיזם קרם עור וגידים כאשר הוא עשה שבת בהתנדבות בה השתתף איש עסקים, "ביום ראשון הגעתי אליו והצעתי לו להקים מקהלה שתאחד ז'אנרים שונים של מזמורי תפילה". המקהלה הצליחה והיא מופיעה בכל העולם, בקונצרטים לאלפי אנשים ובקהילות יהודיות קטנות, "הופענו אפילו עם אנדרה בוצ'לי". המקהלה הרחיבה את המנעד של 'מוזיקה יהודית' שהפכה בשנים האחרונות לפוופלרית, "שילבנו חזנות אשכנזית עם פיוטים מרוקאים, לחנים של נורית הירש למילים מתוך הסידור". "בית כנסת שמכיל את כולם" אחד הפרויקטים המיוחדים אותם מוביל במסגרת 'החייאת התפילה' הוא הבאה השירה לבית הכנסת. "לפני חמש שנים פנה אליי ראש העיר של רמת גן אז צבי בר ואמר לי בוא ניקח את בית הכנסת הגדול בתור פרויקט ניסיון. הוא עמד אז גם בשבתות חצי ריק. הרגשתי שיש ריחוק בין ציבורים מסוימים לבית הכנסת, גם בתוך הקהילה הדתית יש לעיתים פילוגים על רקע עדתי, בקיצור ראיתי לנגד עיני בית כנסת שמכיל את כולם". בימי שבת הוא היא מגיע יחד עם מקהלת הילדים שלו ומוביל את התפילה הארוכה בשירת א-קפלה ווקאלית. אט אט השמועה על התפילה המיוחדת פשטה כנפיים, "נפתחו קבוצות וואטסאפ בהם היו מתאמים נקודות מפגש לפני השבת. אנשים היו צועדים שעתיים מגבעת שמואל ומביאים אוכל מהבית. בשיאו הגיעו לתפילה כאלף איש". לפני שמונה חודשים הוא יכול לרשום לעצמו עוד שיא בקריירה, "יצרתי מופע לימים הנוראים שהתקיים לראשונה בתיאטרון הלאומי 'הבימה'. היו שם שבעים נגנים וזמרים. הפקה רצינית ומשמעותה שבפעם הראשונה מוזיקה יהודית שכוללת חזנות ופיוט מגיעה להבימה". המופע היה סולד אאוט ואז הגיעה הקורונה שגרמה לביטון להעז לעשות את מה שחלם ולא העז בסתר, "כל השנים הללו למרות ההצלחה אני יודע שהתחמקתי מלשיר. היה לי מחסום נפשי סוג של עצבות על מה שאיבדתי אז בגיל ההתבגרות. שרתי דרך  תנועות הידיים והקולות של  אחרים אבל זה לא הספיק. התחבאתי מאחורי אחרים כי אמרתי לעצמי 'אני לא זמר' אבל הקורונה שינתה אותי. פתחה לי המחסום. התקופה הזאת שבה אין הופעות לימדה אותי לזרום, קול פנימי בקע מתוכי ואמר לי 'אל תהיה קשה עם עצמך אל תחפש רק את המושלם. אני יודע שהפרפקציוניזם שלי הביא אותי לכאן אבל הוא מה שחסם אותי גם". שירים מחברים אחרי שהיה מסוגר עם רעייתו וחמשת ילדיו בביתם בתקופת הסגר החל לקרות השינוי, "אלה הימים הכי יפים שהיו לי בחיים" הוא מפתיע, "הרגשתי את ההקלה הזאת שאף אחד לא רודף אחרי שום דבר. כאילו מישהו אומר לך תהנה ממה שיש. גם לא יכולתי להגיע לסטודיו כי ההורים של שהם בסיכון גרים שם. הכל כמובן בוטל ואז הגיע ליל הסדר שלא אשכח מעולם. התחושה הזאת שאתה עושה סדר פסח מאה מטר מהורייך והם לבדם הייתה תחושה נוראית". לקראת חצות כשהם סיימו את ההגדה פנתה משפחת ביטון עם כל ילדיה-החל מגיל שלוש ועד גיל תשע לכיוון בית משפחת ההורים, "שרנו להם מול החלון שירי פסח וזה היה כל כך מרגש". אחרי פסח האסימון נפל, "אמרתי לעצמי צריכים לזרום. היה לי פרץ יצירתיות ומכיוון שהכל התנהל ברשת אז החלטתי ליצור פרויקט שירה עצמאי שיפורסם ברשתות השונות". ללא המקהלה הגדולה, ללא העבודה המוקפדת על כל תו ותו, והחידוש הגדול מכולם הוא מלחין כותב ושר את השירים "ממרים הנביאה ועד נעמי שמר". שיר שיוצא בזמן שיא של כל שבועיים "זה בדיוק הפוך מהאופי שלי" הוא אומר אבל זורם, "שירים שמחברים בין פרשת השבוע למציאות הישראלית". בינתיים כבר יצאו חמישה שירים והיד עוד נטויה. אולי זה השלב הבא של רנסס המוזיקה היהודית, "זה מנגיש את פרשת השבוע עם השירה העברית המתחדשת". נראה שהקורונה משנה סדרי עולם לטוב ולרע "אני מבין שכל דבר שקורה מלמד אותך על עצמך כי בסופו של דבר התורה ניתנה לאדם כדי לעבוד על עצמו ולהשתפר אז הפרויקט שלי הוא סוג של הכנה לשבת".