מי ליאור
בבית בו גרים בכיף שתי אמהות וכרגע שמונה ילדים בלבד, שלושה כלבים, שתי צ'ינצ'ילות, שני חתולים, תוכי ודג, יש המון שמחה ואהבה ובעיקר חינוך לערכים, שפה מכובדת ומכבדת. ברגעים שאין ביניהם שיח חינוכי, התמונות מדברות בעד עצמן והשלטים הממוסגרים בכל פינה מלמדים. כך למשל בכניסה למטבח תלויים חוקי המטבח של אמא סיגל: "אמא עושה אוכל באהבה. אוכל זה לא משחק. לא מדברים בזמן הארוחה. לא אומרים על אוכל איכס. תאכל מרק תהיה חזק. לא חיים בשביל לאכול. אוכלים בשביל לחיות". "כאן כולם אחים של כולם, אין כל הבדל בין האחים הביולוגיים לבין המאומצים או ילדי האומנה" אומרת לנו רחלי, בעוד סיגל אינה מבזבזת זמן ועסוקה במטבח בהכנת ארוחת הביניים לילדים, ששניים מהם משחקים במחשב, התאומות רק התעוררו והבן חן הגיע מהקייטנה מוקדם יותר: "אלוהים נתן לנו מתנה ענקית" הן אומרות תוך שבמשט עין אני לוכדת שלטי האהבה הפזורים על קירות הבית ליד הכלובים על המקרר ובכלל, שאחד מהם "הגשמנו חלום". חן (11) הילד הביולוגי של חלי מנישואיה השניים, ילד מחונן, מקסים ותרבותי מספר על הקומונה שהוא כל כך אוהב במשפחה המיוחדת שלו: "אני מקריא לאחים שלי ספר לקראת השינה ואני מאד מאושר שיש לי כל כך הרבה אחים, זה ממש כיף. אני לא לבד וזו הרגשה נהדרת. איזה תלמיד אני? אממממ...תלמיד טוב, מצטיין באנגלית ולעיתים רחוקות כשאין לי שיעורים אני מלמד את מתן (האח האתיופי המאומץ) משחק באנגלית על המחשב, אני מאמין שזה יקרב אותו לשפה". מגרד בראש כחושב, מה יקרה לחברה שיקים בעתיד ואומר: "עדיין לא החלטתי איך לקרוא לה, זה מוקדם מדי". על ילדי האומנה הוא אומר: "זה כיף לגמרי, הם חמודים, יש לנו מקום לכולם, מרגיש כלפיהם המון אהבה, אך יותר מכל אני אוהב את האמהות שלנו, רחלי וסיגל, שנותנות לנו כל כך אהבה ושותפות קרובות לכל מה שקורה איתנו, הן מתעניינות בכל מה שנוגע לנו מדי יום ומחבקות ללא הרף. אמא רחלי, לפעמים נותנת לי " צביטי" מרוב אהבה". הוא אומר תוך שמתן השובב בן השבע, (שהגיע לאומנה בגיל חודש וחצי ואומץ) דוחק בו ומציג את הכריך עם הכרוב הסגול, שהכינה לו סיגל על פי בקשתו. מחייך וקורא "אני נינג'ה" תוך שנגלות שיניו המתחלפות. -האם קיימת חלוקת מטלות ביניכן? "באופן עקרוני סיגל מטפלת בילדים ובבית וכשהם במסגרת החינוכית בבוקר , היא עוזרת לי במשרד בהנהלת החשבונות. בין היתר מסייעת לילדים בהכנת שיעורי הבית ושותפה לאסיפות הורים. כשיש דבר מה הדורש התערבות, ברור שאני נכנסת לתמונה. אומרת רחלי ומוסיפה בחיוך רחב: "בנוסף לשני הבנים החיילים, יש לנו ילדים בשכבות גיל צעירות, כולם לומדים בבי"ס אביבים ועולים בשנה הבאה כיתה". רחלי יועצת מס, עובדת סביב השעון והיא הגב הכלכלי של המשפחה. -כיצד נראה שולחן השבת שלכן? "כששני החיילים מגיעים הביתה, אוריאן עושה קידוש. בדרך כלל הסעודה רגילה, כשעל השולחן מתארחים לרוב חברים ובני משפחה". לרחלי שניהלה אורח חיים נורמטיבי עם שני בעלים והתגרשה מהם, יש חמישה ילדים, בנוסף להם אחד שאומץ על ידה כאם חד הורית, בן הקהילה האתיופית. לסיגל, שחיה עם אישה 18 שנים, תאומות שילדה בת זוגה הקודמת שאימצה אותן בהורות משותפת עם גרושתה, כך גם בת משותפת עומר (3), מביצית של זוגתה רחלי. בין לבין, הן מאמצות לחיקן ילדי אומנה לפרק זמן ולאחר מספר שנים אלה חוזרים להוריהם. רחלי וסיגל נפגשו לפני ארבע שנים במסגרת משפחות לבנות לילדים כהי עור. למעשה שתיהן היו במערכת זוגית: "התאהבתי בטוב הלב של סיגל, מצאתי את הנפש התאומה שלי. לאחר מספר חודשים הקמנו בית משותף שחיבר את כל המשפחה. כאן כולם אחים של כולם". -מה הבדל בין זוגיות עם גבר לבין זוגיות עם אישה? רחלי : "ההבדל באינטימיות הרגשית, שהמניפה שלה הרבה יותר רחבה ועמוקה בדקויות שקשה לתאר, חברות ושותפות לכל דבר ועניין. בשנות נישואיי לגבר ביקשתי להיות נורמטיבית. לאחר 20 שנים, כשסיגי הגיעה לחיי, ניצת האור בעיניי ועימו ההחלטה להתגרש ולחיות עם אישה, כמובן שעברתי את מסכת הברוגזים במשפחה והתהיות, לבסוף התיישרו ההדורים והכל התחבר מחדש". -כיצד נוהגים עם ילד אומנה כדי להקל על המשבר? "אנחנו דואגות לתלות תמונה של משפחתו ליד מיטתו, מגלות לו הרבה אהבה כשצוות אומנה עומד לרשותנו". סיגי בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה מספרת: "כשהכרתי את רחלי הפסקתי לעסוק במקצוע. הייתי ילדת מפתח וזה מבחינתי התיקון. מבחינתי, לילדים האלה יש רשת תומכת וחמה". -את מתגעגעת לעבר? "ממש לא. אין לי געגוע ולא לרגע". -איך מתמודדים עם הקטטות בין אחים? "בבית שלנו אין אלימות. הבית מתנהל כמו כל בית רגיל, כל בעיה נפתרת בדרכי נועם ואם צריך להעניש מענישים כמקובל". לפני שבועיים שבה המשפחה (למעט שני החיילים) מביקור אחותם ג'יפטי, אריטראית שגדלה בביתם שלוש שנים באומנה וגורשה לפני שנתיים למקלט מדיני בשוויץ. הנסיעה מומנה בחלקה באמצעות מימון המונים "גיב בק" וחצי מהלוואה אישית שלקחו השתיים: "לא עמדנו בגעגועים העזים אליה, ההתרגשות הייתה עצומה. כולנו בכינו בהגיענו וכך גם כשנפרדנו". -לפני שנה נישאתן, כיצד הילדים קיבלו את הנישואין? השתיים מפנות אלי תשומת לבי לברכה שכתבו הילדים לאירוע שכולם הגיעו אליו בלבן: "לאמהות של כולנו (ואנחנו הרבה) אומרים שאמא יש רק אחת, ואנחנו התברכנו בשתיים. הביחד והאהבה הגדולה שלכן, חיברו את כולנו לשלם אחד גדול, שיודע לעמוד בכל משימה ומכשול, יודעים בזכותכן מהו ערך הנתינה, לחבק לאהוב את כל מי שצריך עזרה, המשיכו לחבק, לנשק, לצחוק, לוותר, לעזור לנו על הקשיים להתגבר. זו הזדמנות בשבילנו להודות לכן שאתן תמיד כאן לצידנו. עם חיוך ומילה טובה בהומור והמון אהבה. מאחלים לכן עוד מלא שנים יחד, מלאות אהבה, נחת ובריאות טובה, כבוד הדדי ושמחה, והכי חשוב שתמשיכו לייצר עבורכן ועבורנו הרפתקאות ורגעים מדהימים שננצור לעולמים. באהבה גדולה אוריאן, מורי, מור, זוהר, חן אלעד מתן עומר וגם ג', ילד אמנה שנכח בחתונה". -מה תגידי למתנגדים לנישואין החד מיניים ולאימוץ ילדים? "למרות שהיציאות המרובות מהארון של אנשי ציבור, מאנשי תרבות ושאר סלבס ועד פוליטיקאים הועילו מאוד לפתיחות ולקבלת השונה בחברה הישראלית, יש לזכור כי התהליך החיובי מאד מטעה. לראייה כי ב-2017 יש מי שסבורים כי חברי הקהילה הלהט"בית אינם ראויים לשמש הורים ובכללם, קברניטי המדינה שקבעו כי זוגות חד-מיניים לא יוכלו לאמץ ילדים. אז למי שמפקפק ביכולתם של הורים חד מיניים לגדל ילדים, אגלה כי מחקרים שונים בנושא הוכיחו כי ילדים שגדלים במשפחות גאות הם בריאים ומאושרים יותר ממי שחי במשפחות נורמטיביות של גבר ואישה. חורה לי מאד, כי הזכות הבסיסית להורות נמנעת מאלפי אחיי לקהילה, אזרחי המדינה וזאת ללא שום בסיס חוקתי או מוסרי. במאה ה-20 אומנם חל שינוי במעמד הילד והוא הוכר כאדם בעל רגשות, צרכים ודעות משל עצמו ובעקבות השינוי נוצרה ההבנה שבמצבים מסויימים, שבהם הורים נוטשים את ילדיהם, מתעמרים בהם או אינם מסוגלים למלא את חובותיהם הבסיסיות כלפיהם, חובתה של המדינה להתערב. כך גם התפתח מוסד האימוץ; ביסודו עומדת ההכרה כי חיים בחיק משפחה עדיפים על חיים במוסד, שאינו מקנה לילדים תחושות יציבות, שייכות, ביטחון וייחוד. אם נודה על האמת, אחרי כל ילד נטוש עומדים לרוב זוג הטרוסקסואלים שוויתרו עליו ואנו חברי הקהילה הגאה המשוועים לאמץ את הילדים הללו – נפסלים אך ורק בשל נטייתנו המינית וכך כל הרצון שלנו להעניק אהבה, נתינה, מסירות וחינוך נשללים מאיתנו".