או שאני מרזה או שכולם מסביבי משמינים, אמרתי לאשתי שתחייה לאחר שהמשקל בבית הראה תוצאה שבן אנוש יכול לחיות איתה. מעל ארבעה חודשים חלפו מאז ראיתי לאחרונה את כרסי מפסיקה להתנפח קדימה ומחפשת גבולות חדשים לפרוץ, עד שהיא נסוגה בבושת פנים משל הייתה כפלישתים שניגפו בפני דוד. איך אתה מרגיש? שאלה, "מרוצה, אך פחות מאושר" סיננתי. יש בנו, עבי ועבות הבשר משהו שמח, מכיל – מן אושר טבעי מתפרץ ויכולת לרפד את כולם מסביבנו בטוב. למרות הכול, רמת הפגיעות שאנו חשים פנימה גבוהה. בחוץ החיוך החברי אך בפנים רגש פגיע אשר מבצבץ בכל מבט מזלזל או מודאג, בכל הערה על כמה שהשומן מבגר או הערה של "תראה איך אתה נראה". תהליך ההרזיה, אם מבוצע באופן אמיתי, הוא ארוך וקשה, רצוף באתגרים ופיתויים שיש לעמוד בהם עם לא מעט סיטואציות שבהן נמדד כוח הרצון. כדי להמחיש יום בחיי הדיאטה בבית עם שלושה ילדים, קחו את יום שישי האחרון. קמתי כהרגלי (בימי שישי) בשעה שבע בבוקר, לאחר לילה נוסף בו חלמתי שעגבנייה אוכלת אותי וכי תוך כדי המלטות מעגבניית הזעם אני טובע בגביע קוטג' 5 אחוזים. הקטנה הציבה את האתגר הראשון: אבא אני רוצה לחמנייה עם נוטלה, צייצה בנון שלאנט תוך שהיא שוקדת על ציור חדש. ריח הלחמנייה המתחממת בתנור והמרקם המזמין של צנצנת השוקולד איימו לנפץ ארבעה חודשי עבודה עד שעצרתי את עצמי. בעוד המשבר הראשון עבר בהצלחה, הגיעה האמצעית והטילה מכשול קשה לא פחות. אבא תכין לי בבקשה טוסט עם דאבל גבינה צהובה. הדקות מן הטוסטר וריח הגבינה המותכת נידמו לי כנצח. גם מהמורה זו עברה לה בשלום. בעודי מכין לעצמי כוס קפה (ללא סוכר) ולוקח את עיתוני השבת לידי, הגיע הגדול עם נשק יום הדין. פצצת האטום של הקולינריה, המאכל שאהבתי מאז ומתמיד – פיצה פיתה. גם אני רק בן אנוש ויש ניסיונות שאין הציבור עומד בהם, אז הפעלתי את כיפת הברזל הפרטית שלי, אשתי שהשביעה את רעבונו של הנער והשאירה אותי עם הרמה הקלורית הרצויה, לפחות עד הערב. דימוי גוף בעייתי ההגדרה בויקיפדיה של דימוי גוף קובעת: האופן בו האדם תופס וחווה את האסתטיקה ומידת המשיכה של גופו. דימוי גוף כולל את המחשבות, הרגשות והמשאלות שמתעוררות אצל אדם לגבי גופו.... דימוי הגוף של הפרט עשוי להשתנות לאורך החיים. הוא עשוי להיות שונה מהאופן בו אחרים תופסים את גופו של אותו פרט. דימוי גוף עשוי להיות תוצר של חוויותיו של האדם ואישיותו וכן של גורמים חברתיים ותרבותיים מגוונים. לעתים הוא קשור לסטנדרטים של החברה ולאופן בו מוקנית בה חשיבות למאפיינים שונים בגוף האדם (לרוב בהתאם לאופנות משתנות), ולעתים לא. אני חייב להודות ששכנעתי את עצמי שהדיאטה שאני עושה הינה תוצאה של דאגה כנה לבריאותי, כאשר הסיבה האמיתית הובהרה לי תוך כדי התהליך, דימוי הגוף שלי כמו של גברים ונשים רבים הינו נמוך. לא מעט מחקרים קבעו שקיים פער מהותי בין האופן שבו נשים וגברים תופסים את הופעתם החיצונית לבין האופן בו הסביבה עושה זאת. בפער החשוך והקטן הזה מתנקזות כל החרדות, הרצונות, השאיפות והלחצים שמופעלים על אוכלוסיות שונות ובפרט על בני נוער להגיע אל אידאל היופי. בביצה הזו פורחות האנורקסיה והבולמיה ושאר מיני רעות חולות שגבו לא מעט קורבנות ופצעו לא מעט נשמות. ואני, בחלקת האלוהים הקטנה שלי ממשיך לעומד מול המראה ולהיות מרוצה מכל גרם שאיבדתי, גרם אחר גרם הופכים אותי לבעל דימוי גוף טוב יותר, אבל כמו שאמרתי לאשתי, לצד העובדה שעומד לפנייך אדם עם 20 ק"ג פחות, אני גם מאושר פחות, הרבה פחות. שבת שלום.