שואלת אמא לילד בן שנה: "איך אומרים לילד 'לא' על דבר מה שהוא רוצה להרים מהרצפה בחצר? כשאני אומרת 'לא, אסור!', או 'כיחחחח' עם חיוך- הוא בשלו, מרים מהרצפה ואפילו כועס עלי ומנענע את הראש ל'לא' ואז בא לי לאכול אותו" יש לך ילד מקסים, סקרן, שמגלה את העולם, בשלב התפתחותי מתאים לגילו, דרך הפה- וטוב שכך. יש חשיבות רבה לשלב הזה וחשוב לאפשר לו לגלות את העולם ולחוות מרקמים שונים (בהמשך זה יעזור לו בחשיפה למזונות שונים ויכולת לטעום אותם). מצד שני, הוא עלול לבלוע ואת זה אין לאפשר. קודם כל, חשוב לדאוג לסביבה בטוחה, שאין בה חפצים שהוא עלול לבלוע. ברגע שלוקח משהו- כפכף נניח- לשקף לו את מה שהוא מרגיש: "אתה מאד רוצה לטעום... בוא קח (את מה שאת מאפשרת לו לטעום) ותטעם". את נהדרת שאת עושה את זה בחיוך ולא בכעס, כי זה תפקידו בשלב זה, לגלות את העולם- ולכן אין מה לכעוס עליו . מצד שני, את צריכה לומר לו את זה בנחישות ולא בחיוך, כדי שיבין שאת רצינית. הכעס שלו מראה, בין היתר, שהוא מתחיל להבין שאת והוא שתי ישויות נפרדות ולא אחת, כפי שחשב כשהיה קטן יותר. לך ולו יש דעות שונות על העולם. המילה 'לא' בכל גיל מעוררת כל מיני תחושות, רובן לא נעימות: אנחנו מרגישים מוגבלים, דחויים, מתביישים, נעלבים, מקנאים, או רוצים להגיד לצד השני "אתה לא בעצמך!". אני יכולה לדמיין את פניהם של נכדי מתכרכמים ואת פיהם מתקמר בעלבון, כשאני אומרת להם לא, וגם את פניי שלי, כשמישהו אחר אומר לי לא. בתחילה יש מן גן עדן, קירבה לתינוק ללא נפרדות. הילדים הם אני ואני זה הם. ואז מגיע הלאו הראשון: לא! אל! אסור! - שמסמן את תחילת הגירוש מ"גן העדן". ה"לא" הוא לא רק מקום של צער. ה"לא" הוא גם מקום של למידה, מקום שמלמד ומאפשר לדעת מה כן , גבולות, מותר ואסור, ומלמד את הילד ליצור את הגבולות של עצמו. מניסיון, זה עובד.