צעירים ובוגרים, לפני שתתקיפו אותי על מספר הכוכבים הגבוה שהענקתי לסרט הקטן והאנושי הזה, הרשו לי להזהיר אתכם. הסרט אינו מיועד לכם, הוא מיועד לקהל בוגר מגיל 48 ומעלה! לכם ממתינים סרטי האקשן מסוג "ספיידרמן" ו-"כוכב הקופים: המלחמה" (שיעלה בקרוב). זהו סרט קטן, אנושי, נוגע ללב, אינטליגנטי, ריאליסטי וחם. השבוע אני אמור לצפות בכמה סרטים, ביניהם "הנערה האלמונית" של האחים הבלגיים דארדן, שגם עוסק בנושא הרפואה ומאחר ושהיתי בחו"ל (17 יום בפולין), החלטתי לכתוב ביקורת דווקא על הסרט הזה, בו צפיתי לפני יציאתי, כי סרטים מסוגו, פשוט מחממים את ליבי, בחום ששונה מזה שמכה בנו הקיץ. גיבור הסרט הוא ז'אן פייר, רופא כללי בכמה כפרים באזור נורמנדי (שם צולם הסרט). עבודתו היא שליחות חשובה ובמאי הסרט שהוא גם התסריטאי, תומא לילטי, רופא בעצמו, מקדיש אותו לכל אותם רופאים שהיינו רוצים שיטפלו בנו בכל מצב ובעיקר בזיקנתנו. תומא לילטי, שזהו לו סרטו השלישי הארוך והראשון שמופץ בארץ, מכיר את הנושא בו עוסק הסרט, לפני ולפנים והתסריט מבוסס על חוויותיו כרופא כפר. זהו אותו רופא שניצב לבד במערכה, ללא צוות גיבוי. הוא צריך להיות פסיכולוג, עובד סוציאלי, חבר קרוב וזמין 24/7 ולכן, חייו הפרטיים נפגעים בשל כך. כשצפיתי בסרט נזכרתי ברפואה הציבורית ומאבקי הרופאים מהדסה. חבל שרופא משפחתי מסוגו של ז'אן פייר לא קיים בימינו? מתגעגע לימי ילדותי ולרופאה שליוותה אותי מגיל 6 עד 18. פרנסואה קלוזו (דמיון מפתיע לדסטין הופמן), הלוא הוא הנכה/משותק מהסרט "מחוברים לחיים", מגלם בחן רב את דמותו של רופא הכפר. הוא בעצמו חולה בסרטן ועליו למצוא מחליף ראוי לתפקיד. זה קשה, הוא נוטש למעשה את המערכה והמערכת הכה מוכרת לו מזה עשרות שנים. הוא נוטש פציינטים שהם כמו משפחה ואמור להפקידם/להפקירם בידי מחליף או מחליפה, ולך תדע? הסרט מעלה כמה דילמות חשובות. העובדה שלרופא קשה להשלים עם זה שהוא בעצמו חולה וזקוק לטיפול. פציינטים שלא מעוניינים לצאת ממעגל חייהם ולהתאשפז בבית חולים. רצונם למות בבית! מדוע לא לסיים את החיים במקום מוכר בו נולדו וגדלו?(בעיה שהועלתה לאחרונה בארץ- טיפול בבית, במקום בבית חולים מוכה בוירוסים קטלניים). מי שמגיעה לכפר למלא את מקומו היא רופאה צעירה ומתמחה (יש כמה קטעים מרנינים ומצחיקים בעת הביקורים שהיא עורכת לבדה ועם עדת האווזים...). המתח המיני קיים אך נותר בצל. מנגד מתפתחת מערכת יחסים שקשורה בעבודתם (זו לא הוליווד, אלא צרפת). אם ביקרתם בכפרי פרובאנס או נורמנדי או שניהם ביחד, הסרט צולם בנורמנדי ובטוחני שתזהו כמה כפרים או מקומות. כפרים שהעידן המודרני פסח עליהם. אזורים די מוזנחים מבחינת הרשויות. ללא פעילות חברתית, ללא עבודה, ללא מוסדות רווחה, סעד ותרבות. בניגוד לסרטים ההוליוודיים שעסקו בנושא יחס רופא ומטופל (ע"ע "התעוררות"- רובין וויליאמס ורוברט דה נירו או "פאטש אדמס"- רובין וויליאמס בתפקיד הליצן הרפואי הראשון, שניהם בוססו על אירועים אמיתיים), הסרט הזה מרסן את עצמו ולא גולש/פורץ לשיאים דרמתיים מיותרים "ומפוצצי מסך". מריאן דניקור, בתפקיד הרופאה המחליפה ופרנסואה קלוזה כרופא, משחקים בחן, אנושיות והומאניות. הצילומים של נורמנדי מבעד לעדשת הצלם ניקולא גרין, מעולים. המוסיקה שכוללת את השיר "הללויה" של לאונרד כהן, פשוט מרגשת ומותאמת ככפפה לאווירה. אם אתם בקטע של לצפות בסרטים רגועים, איטיים, מהחיים ובמקום פסטוראלי, אין ספק שתיהנו מהקסם הצרפתי המעודן הזה. בקיצור, היו ימים של יחס אישי חם בין רופא ומטופלו, הם קיימים באגדות ובמציאות, באותם כפרים צרפתיים באזורים כמו נורמנדי (מבוסס על חוויותיו של הבמאי/תסריטאי כרופא). ושוב, אזהרה! לא מתאים לכל גיל, בעיקר למבוגרים פיזית או נפשית. מעדן צרפתי!