החתירה להסדר גירושין מאת ענבל פלאח – יעקב, עו"ד ומגשרת

בשנים האחרונות קם הליך "יישוב סכסוך" כאשר על פניו מטרת ההליך היא לסייע לבני זוג ליישב את הסכסוך המשפחתי בהסכמה ובדרכי שלום ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, אך בפועל לא כך פני הדברים. החוק להתדיינויות בסכסוכי משפחה "משווק" בשנים האחרונות ע"י המדינה כ"סטארטאפ", אך קיימת תחושה כי הציבור מוטעה. הגישור בבסיס החוק "החדש – ישן" אינו בחינם ויתרה מכך, ההליך לא מייתר את הצורך בליווי עו"ד ובקבלת ייעוץ משפטי – לפני הגשת הבקשה לסכסוך ובטח לא בשלב הגישור וסגירת ההסכמים.

 

החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014, לצד התקנות מכוחו (התקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראות שעה), התשע"ו-2016), אשר אושר לאחרונה להאריכו לווה בחוסר ודאות גבוהה ובמחלוקת לגבי נחיצות השלכותיו הצפויות על המתדיינים עוד מראשיתו.

כבר בתחילת דרכו של החוק ציבור עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה התנגדו לנוסח החוק כלשונו והתריעו בפני קשיים אמיתיים שיוצר החוק ועל אף התיקונים שהקהו במעט את הפינות המחודדות שבנוסח וחיזוק הגנת זכויות המתדיינים עדיין נותרו על כנם קשיים ומכשולים שפוגעים בזכות ההגנה הנחוצה והזהירות המתבקשת לשם ניהול הליך הוגן ושמירת האינטרסים של בעלי הדין. התפיסה לפיה משמעות ההסדר החדש היא ייתור הצורך בעורך הדין היא שגויה ומטעה ולהיפך, היא יוצרת פחיתות למתדיינים וגורמת בטווח הרחוק עלויות כספיות גבוהות יותר על מנת לתקן את הכשלים שנוצרו בהליך יישוב הסכסוך ובהסכמים לא מקצועיים ומקיפים שנחתמו ע"י הצדדים.

מהיכרותי רבת השנים בטיפול תחום דיני המשפחה והמעמד האישי אני מוצאת כי חובתי לחשוף בפני המתדיינים מהם כשלי החוק העיקריים:

בעלי התפקידים ביחידת הסיוע –

בעלי התפקידים ביחידת הסיוע אמורים להיות מקצועיים ולתת מענה לכל רבדי הסכסוך, שהרי הם עובדים סוציאליים, או מטפלים משפחתיים או פסיכולוגים או מגשרים. כולם בעלי ניסיון והכרות מצוינת עם הסביבה המשפטית בה הם פועלים. אבל החוק אינו מצפה ואינו דורש מבעלי התפקידים הנ"ל בעודם אינם עורכי דין להיכנס לעובי הקורה ולהעמיק בסכסוך ולא זו תכלית המפגשים, אלא, המטרה לשמע הוקם ההליך היא להנגיש "מידע" לבעלי הדין. וכאן מתחילה הבעיה: הסיפור הזוגי הוא לעיתים מורכב ועד מאוד, עשוי רבדים של נסיבות. על כן הכרחי וחשוב לקבל את המידע הנכון והמתאים לבעל דין מעורך דין האמון על האינטרס האישי שלו. לעיתים זהו מידע רלוונטי ואפילו קריטי שנועד רק לאזניו ועבורו ולא ייאמר בפגישות המהו"ת המשותפת בין הצדדים. ובמילים פשוטות שמירת האינטרס של כל צד.

החוק מכיר בחשיבות ההתייעצות עם עורך-דין אך לא מובהר מספיק שבהליך זה ההיוועצות אף הכרחית ומשמעותית יותר –

החוק בכותרתו נועד "לצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית". מתווה החוק הינו הליך מחייב של הגשת בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בעקבותיה מוזמנים הצדדים, בעלות של תשלום אגרה בלבד לשלוש פגישות מהו"ת – בהגדרה: "מידע, היכרות ותיאום", שמתקיימת ביחידת הסיוע של בתי המשפט / בתי הדין הרבני ובמהלך 45 ימים מיום הגשת הבקשה. במשך תקופה זו מנוע כל אחד מהצדדים להגיש תובענות, בכל עניין ובכל ערכאה ואמור לפעול בתום לב לנסות לסיים את הסכסוך – תקופה זו מכונה בעולם המשפט – עיכוב הליכים. בתום התקופה ולאחר שמיצו את ההליך יכולים הצדדים להסכים להאריך את תקופת עיכוב ההליכים ולהמשיך לנהל משא ומתן או לסיים את ההליך, לחתום על טופס סיום בהסכמה ולהמשיך להליך הגשת תביעות לאחר תקופת צינון בת 60 יום וזאת כדי להמשיך ולתת להם את ההזדמנות להגיע להבנות.

Bottom of Form

פגישות המהו"ת נועדו להביא את בני הזוג להבנות אשר ייתרו את המאבק המשפטי ויסייעו להם בהכנת עקרונות להסכם סופי ומגובש, שיערך ע"י עו"ד / מגשר בלבד. יחד עם זאת, יחידת הסיוע יכולה להחליט להקדיש את המפגשים לסיוע בישוב הסכסוך המשפטי, או לפחות לנסות לחתור ל"הסדרים זמניים" לתקופת עיכוב ההליכים ולהעלותם לאישור מתן פסק דין אצל שופט / דיין. התקנות מחייבות כי מעבר לניהול משא ומתן לקראת הסכם או למתן קביעת הסדרים זמניים, לא יעשה בטרם תינתן לצדדים האפשרות להיוועץ בעורך-דין. בפועל העובדים הסוציאליים ביחידות הסיוע דוחפים כבר מהפגישה השנייה להגיע עם עו"ד למפגשים על מנת שיסייע בגיבוש ההסכם ובהכנתו.  מתוקף חוסר המקצועיות שלהם נושא.

נראה כי :"יישוב הסכסוך הינו פן טיפולי ולא פן משפטי – האמנם ?

מחד, תכלית המפגשים היא כאמור, "מתן מידע", סיוע בסיסי להגיע להבנות ולאו דווקא לפתור את הסכסוך. מאידך, מהות המפגשים יכולה להשתנות בהחלטה של יחידת הסיוע ולהביא להסדרים זמניים שבמשך הזמן עתידים להפוך לקבועים ואז מתפנה ליד שולחן המשא ומתן מקום לעורכי הדין של הצדדים על מנת לסגור את הקצוות ולהכין את ההסכם הסופי. הנה כי כן, לשון החוק והתקנות מניחים קו מטושטש בין מתן מידע לבין ניסיון לפתרון הסכסוך וספק רב אם בעל הדין המצוי ידע להבחין בו.

האם הנושא הוא טיפולי שיכול להיבחן ע"י עו"ס או שמא משפטי שצריך וחייב להידרש ע"י עו"ד? והתשובה לכך היא בוודאות משפטית! מוטב שבעל דין יזכה לייעוץ משפטי מתוך מודעות לאופי הפגישה בה הוא נוכח. אמירות הנאמרות ביחידת הסיוע לכאורה חסויות מפני בית המשפט אך בהחלט אינן חסויות מפני הצד השני וחשיפת הקלפים גם בשיחת חולין מובהקת הינה בעלת משמעויות משפטיות מרחיקות לכת. שהרי גם אם אחד הצדדים מעוניין להתמסר להליך גישורי, אין זה מחויב המציאות כי גם הצד האחר יהא מעוניין בכך ויפעל בהמשך הדרך בתום לב.

סעדים זמניים – מניעת הברחת נכסים לעומת הכבדה כלכלית והצורך במזונות – קושי נוסף ומיידי הוא ניסיון להברחת נכסים בתקופת הקפאת ההליכים ולהבדיל, הזקקות הילדים למזונות בנסיבות בהן הם תלויים באב או באם. החוק והתקנות בקשו להתמודד עם הסוגייה באמצעות הקמת שני סעדים זמניים; סעדים שנועדו לשמור על המצב הקיים (עיכוב יציאה מהארץ ועיקול לתקופת עיכוב ההליכים), וסעדים דחופים (לדוג' מזונות ילדים). נדמה כי "העתקת" הסעדים הזמניים אל המתווה החדש אינה נקייה מקשיים ואף מעכבת. סעדים לעיקול זמני או לעיכוב יציאה בתיקי משפחה אינם דורשים רף הוכחה גבוה ומתמצה במילוי בקשה "בצורה קצרה ותמציתית". אין צורך לכאורה בהצגת חשש להברחה או להכבדה על קיום פסק הדין אלא רצון בסיסי של בעל דין להגנה. נדמה, כי המתווה החדש סובל אפוא מקלות דעת בהשתת עיקולים ו/או עיכוב יציאה מן הארץ על בעל דין, אשר מחויב לשבת לשולחן המו"מ עם אותו צד מבקש הסעד, דבר אשר במהותו מבעיר את האש ומלבה את הסכסוך ומונע לנהל פגישות מהו"ת בתום לב. מה עוד שספק אם האדם הסביר שמגיע לפתוח תיק ומגיש בקשה ליישוב סכסוך, ושאינו עורך דין, מודע לחשיפת היתר לסעדים זמניים אלה, במסגרת הליך יישוב הסכסוך המוצג כ"בלתי משפטי" במהותו.

מרוץ הסמכויות – קביעת מקום ההתדיינות – מרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה ובין בית הדין הרבני לא נעלם מן העולם וכיום הוא אף יותר משמעותי לאור הפסיקות האחרונות. אין חולק כי מדובר בסוגיה סבוכה ומורכבת ונדמה כי החוק והתקנות הופכים אותה לסבוכה עוד יותר. על המתדיינים להקפיד שבעתיים שלא להיקלע לשאננות ומתבקש ייעוץ משפטי הולם בהקשר זה. אסטרטגיית התיק במלואו קשורה למקום ניהול ההליך והגשת בקשת היישוב סכסוך היא הקובעת את מקום ההתדיינות הראשוני ואת זכות הגשת התביעות הראשונית.

סעיף 3(א) לחוק מזמין את ציבור המתדיינים לפנות בבקשה ליישוב סכסוך לערכאה לפי בחירתם, וקובע כי: "הבקשה לא תכלול טענות או עובדות בקשר לסכסוך או בקשר לסמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית". בתום פגישות המהו"ת אותו צד שהגיש את הבקשה רשאי להגיש תביעה "לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין" – ובמילים אחרות, הראשון שהגיש את הבקשה לפתיחת הליך יישוב סכסוך הוא הראשון שיוכל לבחור באיזו ערכאה הוא יהיה מעוניין להתדיין. עוד מתעלם החוק כליל מהצורך להלום את הסדר בחירת הערכאה עם חובת תום הלב. החוק מתיר לבעל דין להגיש את בקשתו ליישוב סכסוך בערכאה אחת, ועם מיצוי הליך המהו"ת להגיש תביעה בערכאה האחרת. בהקשר זה עלולה לעלות שאלת תום הלב היכן שתימצא המחלוקת לעניין הסמכות העניינית.

הפניית מיחידת הסיוע למגשרים חיצוניים בשכר – החוק החדש מוצג לעיתים כחוק "גישור חינם", אך המושג גובל בהטעיה על שני חלקיו. פגישת המהו"ת היא אינה פגישת גישור. כאמור לעיל, הפגישות ביחידת הסיוע יועדו להיות פגישות מהו"ת, לשם קבלת מידע והכְוונה ולא לשם פתרון הסכסוך. בתום פגישות המהו"ת באם הצדדים המעוניינים בהמשך הגישור הם יופנו למגשרים חיצוניים אשר גובים שכר על עבודתם וכל המושג "חינם" ירד מהשולחן ולעיתים אף מביא להוצאות גבוהות יותר. יחידת הסיוע תמליץ לצדדים שבחרו בדרך הגישור, על מגשר חיצוני לבחירתם מתוך רשימת המגשרים. אם כן, תהא זו טעות להאמין כי ההסדר החדש ייתר את הצורך בייעוץ משפטי. רק "במקרים מיוחדים" יחידת הסיוע רשאית לסייע להם להגיע להסכם בעצמם ולבקש תוקף של פסק דין וגם במקרים אלו מדובר על הסכמים בסיסיים אשר חושפים את המתדיינים לסוגיות מטושטשות שבהמשך חייהם ייתכן ויאלצו להתמודד עם חוסר בהירות בהסכם.

לסיכום: חרף הרצון הטוב שבבסיס החוק, הליך ישוב סכסוך הוא הליך משפטי, יחידת הסיוע היא זירה משפטית ולמתרחש בה עלולות להיות השלכות משפטיות. על כן, למרות הרצון לחסוך כסף, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לפחות לייעוץ משפטי התחלתי טרם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ולבנות אסטרטגיה מתאימה יחד עם עורך דין מומחה כבר בהחלטת מקום הבקשה ותפיסת סמכות עניינית. המלצה זו תקפה עשרות מונים בשלב הגישור החיצוני לקראת גיבוש הסכמות שתמצאנה את מקומן בהסכם גירושין.

משפט שמלווה אותי רוב שנות חיי: כשם שאדם זקוק ליועץ פנסיוני לניהול ביטוחיו השונים וכשם שאדם זקוק לאינסטלטור כדי לפתוח סתימה כך אדם אשר בחר לסיים יחסיו ולהתגרש זקוק לעורך דין מומחה לענייני משפחה ומעמד אישי כדי שיעזור לו לנווט בסבך העניינים הרבים והמגוונים אותם יש להסדיר עובר לפירוד בין בני זוג.

מאת: עו"ד ומגשרת ענבל פלאח – יעקב,

מתמחה בדיני משפחה, ניתן לפנות: [email protected], 053-2704662

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית מכל סוג שהוא.