פרשת מקץ, קריסתה של קונספציה

בפרשת "מקץ" הולכת ונבנית מול עינינו מנהיגותו המאוזנת של יוסף. הוא איש חלומות ורוח אך גם איש יוזמה ומעשה. על רקע זה לא ברורה התנהגותו של יוסף מול אחיו. מדוע נזקק לכל ה"תרגילים" שביצע מולם? מדוע דרש להביא את בנימין למצרים למרות שברור היה שזה יביא את יעקב אביו (אם חי עדיין) לשברון לב? מדוע נתן פי חמש מתנות לבנימין מלאחיו במפגשם הראשון?
ננסה להבין את כל מהלכיו של יוסף תוך ניסיון להיכנס לנעליו.
יוסף מבין שבכל דור, יש את הבן המועדף שנבחר להמשיך את המשפחה ויש את הבן שנדחה החוצה.
יוסף העריך על רקע אהבתו של אביו אליו, ועל רקע חלומותיו, שבני רחל הם אלו שיובילו את המשך המשפחה, ואילו בני לאה והשפחות יידחו החוצה.
כאשר האחים זוממים להורגו או לפחות למוכרו לעבד, ברור ליוסף כי הם עושים זאת כדי לשנות את ההיסטוריה ולאפשר להם להמשיך את שושלת יעקב.
מצב היסוד בינו לבין אחיו הוא חוסר אמון מוחלט. כאשר מזהה יוסף את האחים מגיעים לשבור לחם הוא לא מאמין לאחיו ומעמיד לעצמו שלוש משימות. האחת לבחון שהחלום יתממש ואחיו אכן ישתחוו לו. השנייה, לראות שבנימין חי והשלישית לוודא כי אביו חי.
לכן התביעה הראשונה הינה לראות את בנימין. כאשר האחים בפרק אומרים "אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזו" (ב' פסוק כא') מבין יוסף כי הם מתחרטים על אכזריותם מול האח הקטן, אך לא על עצם הרעיון של הרחקתו מהמשפחה. חוסר אמון זה בין יוסף לאחיו גורם לו גם לא להאמין לדבריהם שאביו אכן חי.
השינוי בהבנתו של יוסף מתחיל בשלב הסעודה עם האחים ועם בנימין. בסעודה זו מקבל בנימין הקטן פי חמש מתנות משאר האחים, אך הם לא מקנאים בבינימין אלא מפרגנים לו. אז מתחיל יוסף לחשוב שאולי אין פה קונספירציה כוללת נגד בני רחל.
לאחר נאומו של יהודה שמספר על ערבותו האישית לבנימין, משתכנע יוסף סופית כי הערבות בין האחים שלמה, כי חרטתם על מעשה מכירתו מלאה וכי אביהם הינו בחיים. הגיעה השעה להתפייסות. פה יוסף מבין כי כל המכירה הייתה ענין של יצרים ושנאת אחים. רק בפרשת ויחי בברכת יעקב לבניו, מבין יוסף כי בברכות זוכים כל בני יעקב, והמשפחה כולה ממשיכה קדימה בבניין העם , אין יותר מיוחסים ואין יותר הדחות. אמנם יורדים לגלות , אך יורדים מאוחדים, כולם בני יעקב, כולם שבטי ישראל.