אמא, משעמם לי!

"אמא, משעמם לי"…
"אולי תעסיק את עצמך/לאן לא הלכנו/אין לך סיבה להשתעמם/איזה מסכן/לא נכון/לא יכול להיות/אתה לא יודע להעריך מה שעשינו בשבילך/תראה איך אחותך מעסיקה את עצמה"…
האם הייתם שותפים לאחת הסיטואציות? שיחות שהופכות לוויכוחים? כעס? אכזבה מהילד שלא מרוצה?
באופן אישי, כשאני מרגישה משועממת/פגועה או עצבנית, הדבר האחרון שאני צריכה הוא כעס עלי, רגשי אשמה או תוכחות על כמה שאני נוראה. דומה הדבר גם אצל ילדינו- הם יוכלו להגיע לפתרונות הולמים אם נדע להקשיב לדבריהם ונגיב בצורה אוהדת:
להקשיב במלוא תשומת הלב; להגיב במילה או שתיים: 'אני מבינה, אהה…'; לבדוק מה הילד צריך כשהוא אומר 'משעמם לי'; לנהוג בהתאם לצורך שלו.
צורך ביחס- מרגיש לבד ואמא עסוקה? לפעמים זאת הדרך של הילד להגיד 'אני צריך תשומת לב'. התפנות למשחק או חיבוק יכולים לאפשר את ההטענה הנחוצה להתנהלות שבעת רצון.
תלות- רוצה שתמצאי לי פתרון, כי אני רגיל שכל הזמן מפעילים אותי? בואי נתחיל ללמד את הילד להעסיק את עצמו. עודדי אותו על כל הצלחה: "כמה משמח שמצאת דרך מעניינת לשחק".
העסקת יתר- אני יודע שכשאני אומר 'משעמם לי' את מתעסקת בי: מוצאת לי איזו אטרקציה או כועסת. בשני המקרים את מגיבה, ואז כבר לא משעמם לי.
אם זה המצב, במודעות ובשלווה העבירי את התפקיד אליו: "אני סומכת עליך שתמצא משהו שמעניין אותך/מה אתה מציע? מה היית רוצה?"- לחזק אותו כאדם שיוזם ומבצע, ובמקביל לוותר על התפקיד שיועד לך על ידו.
התמכרות למסכים- אני נהנה רק מטלוויזיה וכל השאר משעמם. כדאי להגדיר איזו תכנית יוכל הילד לראות ומתי וללמד אותו שיש חיים מחוץ למסך.
לסיכום, מציעה לקחת בריסטול, לרשום רעיונות בשיתוף הילד למצבי שעמום ולתלות במקום בולט: הצגה, מוסיקה וריקודים, יצירה, להשקות עציצים, לעשות מעשה טוב, להכין הפתעה.
תני לילד לגשת לרשימה ולבחור איזה רעיון הוא רוצה ליישם.
ועוד דבר: זה בסדר שיהיה משעמם לילד! כך הוא לומד להעסיק את עצמו.
מניסיון, זה עובד.