"לפני כמה שנים כבר תפסתי אותו" סיפרה מלכה "שלא תדע איזה פדיחות עשיתי לו". מלכה לא היתה כזאת שהיססה לדבר בפתיחות על בעייתה. "ההבדל הוא שאז ידעתי, כי הוא היה יותר מדי מאושר" המשיכה להסביר "היום אני קצת מבולבלת. הוא מתהלך בבית עם פרצוף תשעה באב".
חושיה של מלכה היו אלו שהובילו אותה אל משרדי, לא מעבר לכך. כיוון שכבר היה לה מקרה בגידה קודם, היא חשבה שתמיד תוכל לקלוט אותו בעתיד, הרי שבעלה לא באמת ידע כיצד היא חשפה אותו. "היום הוא יותר מדי פנאטי לנייד שלו, מה שדי חדש אצלו. הוא לא נותן לי להתקרב למכשיר" אמרה.
אריה, בעלה, עבר לא מזמן את גיל הארבעים. הוא עובד כבר שנים באותה משרה עבור אותה חברה. "גם יכול להיות שסתם יש לו משבר של גיל הארבעים" העירה מלכה. אריה חוזר כל ערב הביתה בשעה מאוחרת, מתיישב חסר אונים מול הטלויזיה, ומזפזפ עד שנרדם. "אין לו כח אלי, הוא חסר סבלנות לילדים, הוא לא אותו אבא שהיה לנו בבית" הוסיפה. אז לפחות, כך התייחסה אל הבגידה הקודמת, היו לאריה אנרגיות טובות והוא פינק את שאר בני הבית, וביחוד אותה. היום, אם אכן הוא בוגד בה, אז למה הוא כזה מדוכדך ?! התנהגותו של אריה היא זאת שגרמה למלכה ספקות, ואם בכלל יש טעם לבדוק את חשדותיה, או פשוט להתייחס לזה כאל משבר בחייו.
לא ידעתי מה לענות למלכה. הכל יכול להיות, אבל אין דרך לדעת בלי פשוט לבדוק. לכן לאחר ששמעתי את פרטי המקרה, המלצתי לה מעקב אחריו מרגע יציאתו מהבית ועד שישוב. מלכה חשבה שעדיף יהיה להתמקד רק בשעות הערב. "אין שום בעיה, אבל מאיזה נקודה להתחיל ?" שאלתי. מכיוון שבמסגרת תפקידו של אריה הוא מסתובב הרבה, זה לא בהכרח שניתן יהיה להשיג אותו במשרד כשנגיע לשם אחרי הצהריים. "זה סיכון שאני צריכה לקחת" אמרה מלכה "אני לא יכולה להרשות לעצמי לשכור אותך לכל היום. למעשה, אני לא יכולה לשכור אותך אפילו לכמה ימים". פרישת התשלומים שביקשה העידה על מצוקתה הכספית. היה שלב שהמלצתי לה פשוט לרדת מזה כי הסיכוי להצלחה ביום אחד בודד הוא לא סביר. "בעזרת השם, אל תדאג" העירה "אלוהים יעזור לי".
לקחנו את הסיכון ובשעות אחרי הצהרים הגענו למשרדו של אריה. רכבו לא חנה בקרבת מקום, כך ידענו שהוא אינו שם. כעבור שעתיים, מלכה החלה לגלות סימנים של יאוש. "סבלנות" הרגעתי אותה בטלפון "זה שם המשחק". לאחר השעה שש, זיהינו את הרכב של אריה נכנס לרחוב. "תודה, תודה אלוהים" הודתה מלכה בטלפון "כבר חשבתי שהתבזבז לי היום הזה". זה באמת לא היה סביר שאריה יחזור למשרד בשעה כזאת, ולכן המזל אכן שיחק לטובתה של מלכה.
בשעה שבע וחצי, ראינו אותו חוזר לרכב. הוא נסע לרחוב אחר בעיר, ואז החל לנסוע באופן לא ברור ודי באיטיות. "אולי הוא מחפש חניה" אמר לי החוקר שהיה איתי. "לא נראה לי, הוא פספס כבר שלוש כאלו" השבתי. הוא נסע לאט, וכל רגע עצר. לפתע לקח רוורס כדי להגיע חזרה לרחוב אחד שפספס. לבסוף נעצר. הוא יצא מהרכב והחל ללכת. פתאום נעצר וחזר שוב לרכב. לבסוף החליט להמתין ליד הרכב ולעשן. בדיוק שהוא השליך את בדל הסיגריה לרצפה, הגיעה אל הרכב בחורה צעירה, נשקה לאריה על לחיו ונכנסה לרכב. בינגו. הם נסעו כחצי שעה לאיזור השפלה והובילו אותנו לכוון שטחים חקלאיים, כך שבקושי יכולנו להתמיד להתחקות אחריהם. בשעה טובה, הם נעצרו בכניסה לאיזה שטח מגודר. בצידי השביל היו שתי שורות של שיחים עבותים, אשר הסתירו את הרכב.
המתנו דקות ארוכות, עד שהבנתי סופית שאין בכוונתם לעזוב את הרכב כ"כ מהר. חיפשתי ברגל דרך כלשהיא להתקרב אל הרכב, ובשביל זה הייתי צריך להקיף חצי ישוב כמעט. לבסוף מצאתי את עצמי במרחק סביר מהרכב, אך המאמץ היה לשווא. זה היה לילה חשוך מדי ולא ניתן לזהות מה מתרחש בתוך הרכב. חיכיתי לראות אולי ניתן להתרגל עם הזמן לחשיכה, אבל זה לא הספיק. התלבטתי אם להישאר שם בתצפית או לוותר מראש. "מתקרבת אליך הפתעה" דיווח לי החוקר שלי בקשר. כעבור רגע שמעתי רעש של טרקטורון מתקרב לשטח. הוא הגיע ונעמד מאחורי הרכב של אריה והאיר עליו באורות גבוהים. לאחר מכן החל לצפור לו. בדיעבד הסתבר שזהו בעליו של השטח, אשר רצה להיכנס לשטח לקחת משהו מבית האריזה.
הרמתי את מצלמת הוידאו והתחלתי לצלם. "איזה מזל יש למלכה" חשבתי לעצמי בפרגון "אולי באמת היא מקבלת קצת עזרה מלמעלה ?!". בזכות אורות הטרקטורון ניתן היה לזהות את הדמויות ברכב. אריה עשה מין תנועת גוף מעוותת שהעידה שהוא לובש חזרה את מכנסיו. אח"כ הוא יצא מהרכב, סגר את רוכסן מכנסיו וחגר את חגורתו. הוא ניגש אל בעל הטרקטורון ושאל אותו לרצונו. כשהבין שהוא בעל השטח, נכנס חזרה לרכב והזיז אותו אל מחוץ לשטח. הם ישבו ושוחחו ברכב עוד שעה ארוכה. כשחלפתי על פניהם בשתי הזדמנויות, שמעתי את צחוקו המתגלגל של אריה מדבריה של הבחורה.
חזרתי אל רכבי. את החלק שלי עשיתי לאותו יום. המתנו שם רק כדי לראות מתי הם יסיימו. כשזה קרה, נסענו אחריהם וזיהינו את כתובתה של הבחורה כדי שנדע מיהי. משם אריה שב לביתו ונכנס כהרגלו, כשכתפיו שמוטות ופניו נפולות "איזה יום דפוק היה לי היום" העיר בדרכו לטלוויזיה…
הכותב הינו סאם זיברט, חוקר פרטי ובעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
