ראשון לציון: ערן שמיר נהרג! צעקתי.

ערן שמיר ז"ל בן הדסי ודובי. נולד במזכרת בתיה ביום י"ב בחשוון תשל"ה (28.10.1974), אח צעיר לדקלה ואלישע. כשנתיים לאחר הולדתו, בראש חודש אייר תשל"ז, נפל אביו, בן קיבוץ שדה אליהו, סגן מפקד גדוד נ"ט בצנחנים, בתאונת אימונים בניצנה שבנגב, כשהוא מותיר אחריו משפחה קטנה, כואבת אך מלוכדת.

ערן הקרין כבר מילדות מזג טוב ומילא את הבית בשפע חום ואהבה, שמחת חיים ואושר רב.

ביום ט' באייר תשנ"ז (15.5.1997), נפל ערן שמיר בקרב בלבנון. באותו יום עסק ערן בפעילות מבצעית מיוחדת, צפונית לרצועת הביטחון, כסגן מפקד הכוח של סיירת הצנחנים. במהלך הפעולה נתקל הכוח בחוליית חיזבאללה והתפתח קרב. לאחר שמפקד הכוח נפצע, וסמ"ר זאב זומרפלד נהרג, נטל ערן את הפיקוד והמשיך בקרב עד חיסול החוליה. עתה החל הכוח לעשות את דרכו חזרה לרצועת הביטחון. תוך כדי תנועה, אירעה היתקלות בחוליה נוספת. בקרב זה נפל ערן ועימו חייל הסיירת סמ"ר רן מזומן.

ערן שנהב, תושב ראשון לציון ומי שהיה חברו של ערן שמיר כתב השנה ליום הזיכרון: 

את ערן שמיר הכרתי במקרה בצומת "בית ליד" שעצר לי טרמפ , התחלנו לדבר בנסיעה הקצרה , הגענו לבית ליד וערן אמר לי רגע לפני שנעלם לתוך מתחם ה"סיירת" , אם אני חש קושי או סתם בא לי לפרוק, פשוט תבוא לפה ותבקש אותי.
אז עוד לא ידעתי את החיבור העמוק שיש בינינו , גם ערן לא ידע – בהמשך מי שיקרא עד הסוף יגלה
לימים נהיינו חברים וחלקנו נסיעות לבסיס (שלא היינו בלבנון..) וגילינו שאח של ערן , אלישע היה המ"מ של אחי בגדוד 890 , ואז כמה ימים לפני מבצע "מרכבות האלים" ערן אמר לי , שאחזור מהביצוע נלך לחגוג לך יומולדת , "נעשה איזה טיול בצפון , אני מכיר מקומות שלא חשבת שהם קיימים" , אמרתי לו ,"בכיף".

הסיירת יצאו למבצע..

16.5.97 בשעה שש בבוקר למחרת צלצל הטלפון אצלנו בבית, אבא שלי ענה לשיחה, נכנס אליי לחדר והעיר אותי , "ערן קום , זיו השליש צריך אותך" , יום שישי מה יש לשליש ממני?
ערן? אני צריך שתהיה קשוב וצריך שתשב!
יאללה זיו שש בבוקר דבר!
הסיירת נתקלו בלילה , יש לנו פצועים ויש לנו הרוגים.
התיישבתי.
מוטי המ"פ פצוע , זאביק נהרג (זומרפלד) , רן נהרג (מזומן) ………..
ואני שואל את זיו , ערן ?
זיו לוקח נשימה ועונה לי , נהרג!
אני ילד שבעוד 5 ימים אהיה בן 19 מנסה להבין מה הרגע אמרו לי , לקח לי כמה שניות לעכל , התחלתי לצעוק ולהשתולל עד שאחי הגדול בוגר גדוד 890 התעורר ובא להבין על מה המהומה?
ערן שמיר נהרג! צעקתי, אחי ישר שאל ערן? אח של אלישע? כן.
ההלוויה נערכה כמה ימים לאחר מכן מכיוון שלא הצליחו לאתר את אלישע שעשה תפקיד בחו"ל.
את ההלוויה אני זוכר במדויק! מוטי עם כיסא גלגלים ליד האמבולנס , כמות אדירה של אנשים בבית עלמין קטנטן במזכרת בתיה , את דסי אמא של ערן עומדת בפעם השנייה בחייה אחרי ששכלה את בעלה דובי שנפל בעת מילוי תפקידו כסמג"ד בחטיבת נ"ט בשנת 1977 , ואת מטח הכבוד, ואת דוד גרנות נושא הספד מעל קבר מפקדו , ואותי עומד עם הכומתה האדומה בהלם מוחלט!
מה שלא ידעתי אז , שהכומתה שעל ראשי היא אותה כומתה שאחי קיבל מהמ"מ שלו אי שם ב1993 – אלישע שמיר.
את יומולדת 19 אני לא כל כך זוכר , את הטיול לצפון לא זכיתי לעשות עם ערן
3 שבועות לאחר מכן ב6.7.97 נהרג מפקדי הישיר נדב מילוא בעת ביצוע מארב ליד ריחן
נדב היה בן קיבוץ שדה אליהו – אותו קיבוץ שבו קבור דובי שמיר אבא של ערן !
במהלך שירותי בלבנון במוצב ריחן היית איתי בלב , היית איתי על הכתף , היית איתי כמלאך שומר , גם ביולי 1998 אני מאמין באמונה שלמה שהיית שם כדי להדוף את הרסיסים שרצו להפגיש בינינו מוקדם מן הצפוי , אבל החלטת שזה לא הזמן
ב23.2.99 , אותו דוד גרנות שספד לערן , שיצא לקורס קצינים שבוע וחצי לאחר נפילתו של ערן , נהרג בלבנון לאחר שבקרב נפל איתן בלחסן מפקד הסיירת , דוד לקח את הפיקוד ונפל בקרב
בכל ההלוויות הייתי עם הכומתה האדומה של אח של ערן.
לפני 3 שנים שבנו של אלישע התגייס והגיע מן הסתם ליחידה עם הכומתה הנכונה , העברתי את המשמרת על הכומתה שכבר הייתה בת 30 שנה! לאלישע כדי שיענוד אותה לבנו בתום מסע הכומתה.
לפני 3 שנים נסעתי עם ילדיי דור ועומר לטיול בצפון , בדרך עצרנו במצפה דובי וערן שמיר.
סגרתי מעגל , הכומתה שבה למשפחת שמיר, וילדיי זכו להיות במקום שבו הייתי אמור לצאת עם ערן לטיול לפני 23 שנים.
ערן היקר – בחייך חיברת כל כך הרבה אנשים , במותך חיברת משפחות.

לנצח אחי תישאר בלבי.