פרשת דברים: נחלת גוים

פרשת דברים: נחלת גוים

ספר דברים פותח בסקירה על האירועים המשמעותיים שהתרחשו במהלך המסעות במדבר. כאשר התורה מזכירה לנו את המסע ברחבי ארצות מואב ובני עמון, התורה מציינת נתון מעניין כהערת סוגריים לגבי אותם מקומות: "אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים…" (דברים ב' כ'-כ"א).

התורה מספרת כי בעבר חיו יצורים גדולים ומפחידים שנקראו 'רפאים'. אותם ענקים מיוחסים לקבוצת הנפילים שהיו בתקופת המבול, כאשר חלקם הצליחו לשרוד ולהתפתח מחדש. במשך שנים רבות הרפאים ישבו בארצות עבר הירדן המזרחי (סמוך לארץ ישראל), עד שיום אחד, המואבים והעמונים עלו להילחם נגד הרפאים.

יחסי הכוחות בין שני הצדדים ללא ספק ברורים לנו. הרי אין שום סיכוי שבני אדם רגילים יצליחו לגבור על שבט שלם של ענקים מטילי אימה. למרבה ההפתעה, תוצאות המלחמה היו מהפכניות: "וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (שם פס' כ"א). המואבים והעמונים הביסו לחלוטין את כל שבטי הרפאים, ובסופו של דבר הם ירשו מהם את ארצם והתיישבו בה.

נשאלת השאלה: איך ייתכן שבני אדם הצליחו לגבור על הענקים ולקחת מהם את ארצם?

שימו לב לדברי רש"י בפירושו הראשון על התורה: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם! שכבשתם ארצות שבעה גויים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י בראשית א' א').

בסופו של דבר העולם כולו שייך לבורא, ואם הקב"ה החליט לתת את ארצות הענקים לידי המואבים והעמונים – כך יהיה, לא משנה מהו גודל כוחם ועוצמתם של הענקים.

אותו עיקרון חוזר על עצמו גם ביום תשעה באב הקרב ובא: "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר" (תענית ד' משנה ו').

כל אחד מאותם אסונות מדגיש את הרעיון שארץ ישראל שייכת לבורא, ואם אנו חוטאים בעבירות חמורות ובשנאת חינם וכו' – יש לה' את היכולת לתת את הארץ לידי אומה אחרת. עד שבסופו של דבר, הקב"ה מחזיר את עם ישראל לארצו לתחילת עידן של שלום וטוב לב.