פרשת כי תצא: מחויבות אישית

התורה מציינת מצווה שמציגה את זכויותיו של הבן הבכור בכל מצב באשר הוא: "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה… אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ" (דברים כ"א ט"ו-י"ז). אין ספק שהמצווה הזו רומזת לסיפור של יעקב ומשפחתו, גם שם ישנן שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה, בעוד שהבן הבכור 'ראובן' שייך דווקא לשנואה.

התנ"ך מדגיש כי יעקב החליט להוריש שני תפקידים בעלי משמעות ליהודה ויוסף: "כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף" (דברי הימים א' ה' ב'). כשחושבים על זה, נראה היה לומר כי המנהיגות והבכורה שייכים דווקא לראובן, שהרי הוא הבן הבכור, ולפי חוקי התורה, אפילו אם הבן הבכור מאת האישה השנואה – עליו לקבל פי שניים!

אם כן, נשאלת השאלה: מדוע ראובן לא מקבל את התפקידים האלה?

שימו לב לדברי המשנה: "אם לא היו בניו נוהגין כשורה – זכור לטוב" (בבא בתרא ח' משנה ה'). כלומר במקרה בו הבנים לא הולכים בדרך טובה וישרה – לאב יש את האפשרות לנדות אותם ולהוריש את נכסיו לאחרים.

מסופר כי ראובן חטא בכך שהוא בלבל יצועי אביו והחליף את מיטת בלהה במיטת לאה אימו כדי לנסות לקרב בינה לבין יעקב (עיין בבלי שבת נ"ה ע"ב). למעשה ניתן לומר כי ראובן איבד את חלקו בירושה דווקא בגלל אותו חטא: "וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף" (דברי הימים א' ה' א'), ובסופו של דבר, יהודה ויוסף תפסו את מקומו של ראובן כיורשים של יעקב אביהם.

אבל אפילו שראובן איבד את תפקידו כבכור המשפחה, הוא תמיד ניסה לשמור על האחדות והאחווה בין כל האחים, והוא היה מוכן לעשות הכול כדי שהמשפחה תוכל לחיות עוד זמן מה בשלווה, כפי שמתואר בסיפורי מכירת יוסף והירידה למצרים. לכן התורה מדגישה פעמים רבות כי עדיין ראובן נחשב האח הבכור במידה מסוימת, לפי שהוא היה פועל כמנהיג אמיתי. ובסופו של דבר אפילו יעקב אביו מציין כי באמת ראובן ראוי לבכורה: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה" (בראשית מ"ט ג').