פרשיות אחרי-מות קדושים: סוד הקטורת

תיאור עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים נמצא סמוך לפטירת נדב ואביהוא בני אהרון: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ" (ויקרא ט"ז א'). נשאלת השאלה: מדוע יש להזכיר את מעשה בני אהרון דווקא לפני עבודת יום הכיפורים ולא בפרשה אחרת?

בדברי חז"ל ישנן לא מעט תשובות לשאלה זו, אלא שניתן לנסות למצוא תשובה נוספת ע"י המוטיב המרכזי שמופיע באותן פרשיות. הקטורת היא למעשה המרכיב הדומיננטי בשני המקורות: בני אהרון נפטרו בגלל שהקטירו קטורת שלא נצטוו עליה: "וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת" (שם י' א'), וגם הכהן הגדול צריך להקטיר קטורת ביום הכיפורים: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה" (שם ט"ז י"ג). בשונה משאר ימות השנה, הכהן הגדול מקטיר שלוש מנות של קטורת ביוה"כ: "שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים" (בבלי כריתות ו' ע"א).

מסופר בתלמוד כי כאשר משה רבנו ע"ה עלה למרום כדי לקבל את התורה, מלאך המוות בכבודו ובעצמו נתן לו במתנה את הסוד הגדול של הקטורת (עיין בבלי שבת פ"ט ע"א). הסוד הוא שמטרת הקטורת היא להרבות חיים בעולם, לכן לאחר מחלוקת קורח ועדתו, כאשר המגפה פרצה בקרב בני ישראל – משה רבנו ציווה את אהרון להקטיר קטורת, ואכן: "וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת… וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר י"ז י"ב-י"ג).

עם זאת, הקטורת היא חזקה ועוצמתית מאוד, עד כדי כך שאם משתמשים בה בצורה לא נכונה – היא עלולה להיות מסוכנת. לכן מתואר במשנה כי בימי בית המקדש השני, בערב יוה"כ, זקני בית הדין היו משביעים את הכהן הגדול שלא ישנה כלל ממעשה הקטורת, לא פחות ולא יותר: "והעלוהו לעליית בית אבטינס, והשביעוהו ונפטרו והלכו להם" (יומא א' משנה ה'). סיבת השבועה היא כדי לוודא שהכהן הגדול עצמו אינו שייך לכת הצדוקים, שהיו מקטירים את הקטורת בצורה שונה הנוגדת את חוקי התורה. לכן היה חשוב מאוד לשמור על מעשה הקטורת, כדי שלא תיפול לידיים הלא נכונות.

אמנם אין לנו כרגע את האפשרות להקטיר קטורת, אך התחליף לכך הוא לימוד התורה, עליו נאמר: "מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי" (בבלי מנחות ק"י ע"א).