השיר החדש שלי, לה-קוקרצ׳ה, היה אמור לצאת היום. לפני חודש התאריך ננעץ.חיכיתי לזה נורא, אבל בדרך, היו מי שקבעו ליום הזה תוכניות אחרות לגמרי והרגשתי שזה ממש לא יום לשיר חדש ומשמח.
הדרך לפגישה בחברת התקליטים התארכה היום מעשר דקות לשעה וחצי בגלל המפגינים שהציפו את הרחובות וחסמו וזעקו, והניפו דגלי ישראל.
למרות שהמונה של המונית טיפס במחיר והגיע למחיר של נסיעה לנהריה ושלא הצלחתי להגיע לפגישה החשובה לי, למרות שראיתי ברחובות הרבה מאוד עצב ותסכול ופחד, היה במראה הזה של המוני ישראלים שאוהבים את ישראל ודואגים לה ונלחמים עליה, גם פתח לתקווה וגאווה בישראל שלי, ותחושה, שבסוף יהיה בסדר.
מצאתי את עצמי נזכרת במילות השיר ההוא של נעמי ש על האחזות הנחל בסיני
״אני לא האמנתי לעיני
כשפתאום פגשתי בפינה
את ארץ ישראל הישנה
והיפהפייה והנשכחת
והיא כמו הושיטה את ידה
כדי לתת ולא כדי לקחת,
המון דברים יפים ראו עיני
המון של אנשים טובים שבגללם,
רציתי לחבק שם את כולם״
וזה מה שהיום הזה עשה לי, רצון לחבק. אני רוצה לקוות שזה גם מה שתרגיש ההנהגה שלנו אל אלה מהעם שיוצאים לרחובות מאהבה ודאגה. שהיא תשלח להם יד וחיבוק ומסר של הרגעה והדברות. לא אויבי העם יצאו היום לרחובות – אלא אוהביה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
