בזכות התיאטרון חזרתי לשורשים שלי"

 מדי שבוע נערך מפגש בין נשים גמלאיות וסטודנטים למשחק מ"בית הספר לאומנויות הבמה בית צבי" במסגרת פרויקט "שווים" – באולם המחלקה לרווחת הגמלאי. זהו מיזם חברתי וייחודי של עיריית רמת גן, המתעד את סיפורי חייהן של הנשים ונותן להן מרחב להשמיע את קולן על הבמה.  לסטודנטים זו הזדמנות ליצור חיבור בין דורי, לגלות את סיפור חייהן הייחודי של הנשים ולחדד יכולות משחקיות. בסיומו של הפרויקט, יעלה מופע משותף שייערך ב – 19.7 בשעה 17:00 וב – 20.7 בשעה11:00 ובשעה 17:00 באולם גרי בילו ב"בית צבי".

המפגש בין הסטודנטים לנשים מעלה סוגיות של מגדר וזהות, אמהות, עבודה, חלומות ושאיפות ולעתים גם מציאות כואבת שמקבלת ביטוי על הבמה. מי שמובילה את הפרויקט היא היוצרת, התסריטאית והבמאי תמאיה שעיה, בעלת רקע והכשרה בתיאטרון קהילתי, ועובדת סוציאלית ג׳וי פרנקל. 

אחת מהנשים המשתתפות במיזם החשוב היא דליה ברוך פסיכולוגית התפתחותית שיצאה לאחרונה לגמלאות. לדברי דליה, תיאטרון עבורה הוא כלי תרפויטי. "קיבלתי הזדמנות נדירה לקחת חלק בפרויקט מקסים ולשתף פעולה עם הסטודנטים הצעירים של בית צבי, עם כל החן והאנרגיה שלהם. זו חוויה מדהימה"

במה תרם לך הפרויקט?

"התהליך שעברתי במהלך החזרות גרם לי להתעניין מחדש בשורשיי הבולגריים ולחקור את התרבות של הוריי ומשפחתי המורחבת. הוריי עלו לארץ מבולגריה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, התיישבו תחילה בבית ערבי נטוש ביפו ולאחר מכן עברו להתגורר ברמת גן. גדלתי בבית אומנותי שדוחף להשכלה – מאפיין מאוד בולט של העדה הבולגרית בה חריצות, עבודה קשה והתמדה הן חלק בלתי נפרד ממנה. במופע אשיר שיר בולגרי שתרגמתי לעברית והוריי מאוד אהבו. המחווה הזאת להוריי מאוד מרגשת אותי ואני מצפה לכך בכיליון עיניים".  

המופע מתייחס לסוגיית המגדר. מה את יכולה לספר על כך בהקשר לחיים האישיים שלך?

כפי שאמרתי קודם העדה הבולגרית תמיד דחפה את בניה ובנותיה למצוינות, אבל מצד שני, המסורת והתרבות הובילו לכך שלנשים לא תמיד ניתנה זכות הבחירה לבחור את דרכן בחיים. כך למשל סבתי שרצתה להיות מיילדת אך הדבר נמנע ממנה ואמי שחלמה להיות רופאה אך לא אפשרו לה. למזלי, זכיתי לבחור תחום שמעניין אותי ולהתמקצע בו – פסיכולוגיה התפתחותית ובנוסף למדתי גם דרמה – תרפיה. שני תחומים שמתכתבים עם עולם התיאטרון. למרות זאת, ישנן חוויות שעברתי שצרמו לי מאוד והן מקבלות ביטוי על הבמה. מבין המקרים, אני זוכרת שבמהלך שירותי הצבאי לא ניתנה לי הזכות להתמיין למדור מחשבים למרות שסיימתי קורס תכנות בהצטיינות. הקצין נימק את הדחיה בכך שאני אישה ונשים אמורות ללדת ולכן לא אוכל לבצע את תפקידי כנדרש. התחננתי והסברתי לו שאני סך הכל בת 18 ואין לי תכנון להביא ילדים בטווח הקרוב אך נפלתי על אוזניים ערלות"

בנוסף לפרויקט "שווים״ מתקיימים שני פרויקטים חברתיים נוספים של"בית צבי" בשיתוף האגף לשירותים חברתיים, עיריית רמת גן: "פרויקט רעות" בבימויו של אבישי בן גל, במסגרתו סטודנטים למשחק משתפים פעולה עם בעלי מוגבלויות על במת התיאטרון ובסיומו יעלו מופע מוסיקלי שמבוסס על שיריו של עוזי חיטמן.