למרות שהם ידעו עליות ומורדות בחיי הנישואין שלהם, חשדות מעולם לא עלו בצורה כזו או אחרת. היו ויכוחים, אי הסכמות, או התעקשות אין סופית על מי צודק ובמה, ואיכשהו הם הצליחו להתגבר על כל זה, בכל פעם מחדש והתקדמו הלאה. הפעם, היה משהו בעבודתה החדשה של עדן שגרמה לו לספקות.
מאז ומתמיד יותם היה המפרנס העיקרי של הבית, וכושר ההשתכרות הגבוה שלו אפשר לעדן לצאת לעבוד רק במידה כשזה מתאים ונח לה. היא לא הייתה חייבת לעבוד כדי שהם ישרדו. לכן, בכל פעם שנולד להם עוד ילד, היא יכלה בקלות להאריך את חופשת הלידה שלה בשנה-שנתיים. כששעמם לה, היא חזרה למעגל העבודה.
פגישות עסקיות
גם הפעם עדן מצאה לה עבודה חדשה. מדובר היה בשיווק של מתחם אוכל חדש שעומד להיפתח. המקום עדיין היה בשיפוצים עד לפתיחה, והתפקיד לא הכתיב שעות עבודה מוגדרות. מה שאומר, שלפעמים היא יצאה מהבית בשבע וחצי בבוקר ולפעמים באחת עשרה. אותו דבר בדיוק היה שעת החזרה שלה הביתה. לא מוגדר.
דבר נוסף שהשתנה מאז תחילת העבודה, אלו שיחות הלילה שלהם. הם פיתחו מנהג לסיים את היום לעיתים תכופות בכוס יין על מרפסת ביתם וזה הפסיק לקרות. עדן הייתה יותר מדי עסוקה עם הנייד שלה, ויותם שייך את זה לפעילות העסקית החדשה שלה. הוא העריך שמדובר במצב זמני, בגלל לחצים הגיוניים שיהיו, עד לפתיחת המתחם. לאחר מכן, הם לבטח יחזרו לשגרה.
מה שערער אותו פתאום, לא קשור לדברים האלו. זה קרה כשהיא התחילה לדבר על המלון. בתוך כל האי סדר החדש שנהיה בבית, עדן מצאה את הזמן לספר לו שלפעמים היא מבקרת במלון מסוים. בפעם אחרת הסבירה לו שלא נוח לקיים פגישות עסקיות במתחם החדש בגלל הרעש והלכלוך, והם מקיימים אותן בחדר העסקים של מלון בקרבת מקום. ההסבר היה נשמע הגיוני, אבל הנסיבות פחות. יותם מצא שהיא מעלה את נושא המלון יותר מדי פעם, וזה כאילו החל להרגיש לו לא נכון. לא מדויק. אולי, להסביר מה היא עושה במלון מסוים, במידה ויתגלה לו במקרה שראו אותה מסתובבת שם. הוא הרגיש שהיא מספרת לו את זה כביכול כאליבי, עוד לפני ששאלו אותה. אם לא העניין הזה, הוא לא היה פונה אלי.
הרכב השני
המעקב אחריה לא אמור להיות מורכב, רק ידעתי שזה יגזול שעות רבות בגלל שלא ידעתי מתי היא תצא ותחזור הביתה. עדן נסעה בשלב כלשהו עם הרכב אל המתחם החדש, ושם הבנתי את גודל הבעיה. בגלל שהמקום בבניה, יש המון תנועה של בעלי מקצוע, וקשה לעמוד לאורך זמן קרוב לשם. יכולתי לשמור מרחוק על ציר התנועה של הרכב שלה, למקרה שהיא תחליט לנסוע משם. היום הראשון נגמר מבלי שהיה לי משהו חדש לדווח ליותם. בכל זאת, יותם סיפר לי שהיא דיברה שוב על המלון. אם היא אכן ביקרה היום במלון, היא לא הגיעה לשם עם הרכב שלה.
"אז מה עושים?" שאל לאחר שהסברתי לו שהשטח שם לא מאפשר לי תצפית קרובה יותר. "נלך על המובן מאליו" השבתי. המלצתי לו לחכות יומיים שלושה עד שאגמור לברר את כל הפרטים שאני צריך ואז נפעל מחדש. הניסיון מלמד, שאחד הדברים שעובדים טוב בחקירות, זה סטיגמות וסטטיסטיקות. זאת הסיבה שהימרתי על המעסיק הישיר שלה. זה שנמצא מעליה. זה המובן מאליו.
ערכתי את בירוריי ומצאתי את השם שלו. משם איתרתי את כתובת המגורים שלו, ובשעת לילה נסעתי לשם כדי לרשום לעצמי את כל כלי הרכב שחונים בחניית הבית. ביום המעקב הקרוב, אחד הדברים שאעשה זה לחפש את אחד הרכבים הללו חונים במתחם החדש. זה יהיה הרכב של הבוס הישיר שלה.
כך קבעתי וכך באמת היה. עקבתי כמתוכנן אחרי עדן, ולאחר שהיא הגיעה אל מקום העבודה שלה, איתרתי גם את הרכב הנוסף. עכשיו, כשאני מתצפת על המקום מרחוק, אני יכול להשגיח גם על ציר התנועה גם לגבי הרכב השני. אחרי המתנה ארוכה למדי, לקראת אחרי הצהריים, הרכב של הבוס הגיח מהחניון והחל לנסוע. מרחוק ניתן היה להבחין שהנהג לא נמצא ברכב לבד, אבל לא ניתן לזהות מי יושב לידו. בכל זאת החלטתי להמר על זה.
התגנבות יחידים
אחרי נסיעה של מספר דקות, הרכב הגיע לחניון של בית מלון, והבוס יצא לבדו מהרכב ונכנס אל המלון. לאחר כמה דקות המתנה, ראיתי את עדן יוצאת מהרכב, נועלת את הרכב ונכנסת אף היא אל המלון. "התגנבות היחידים" הזאת אמרה הכל, אבל גם אמרה שהם זהירים מאד. הם כנראה פוחדים שיבחינו בהם, מה שגרם לי להחליט לא להיכנס אחריה במעלית. רק שיננתי לעצמי את הקומה שהמעלית נעצרה בה. כשעליתי כמה דקות אחריה לאותה קומה, היו שם רק חדרי מלון. לא היה שם אף מתחם עסקי או חדר ישיבות. כעבור שעתיים עדן יצאה מהמלון ונכנסה לרכב, וכעבור כמה דקות הבוס הצטרף אף הוא והם עזבו את המקום. הוא החזיר אותה אל המתחם והיא עברה אל הרכב שלה ומשם הביתה.
כעת, כשהתמונה הייתה יותר ברורה, והיו בידי את כל הנתונים כגון מי הוא המאהב של עדן, מה הרכב שלו, השם של המלון ובכלל התנהלות הכניסה והיציאה שלהם מהמלון, יכולתי בקלות לתכנן את הגיחה הבאה שלהם למלון. ביום המעקב הבא, כשהם כבר הגיעו אל חניית המלון, וכשהבוס נכנס פנימה, חיכיתי לו ליד המעלית ונכנסו אליה יחד. הוא לחץ על הקומה שהוא רצה, ואני לחצתי על הקומה מעליו. לכן, כשהוא יצא מהמעלית, אני נשארתי ועליתי למעלה. חזרתי כעבור דקה אל הקומה שלו. כל מה שנותר לי כעת, זה לחכות שעדן תצטרף גם, וצילמתי אותה נכנסת אל החדר במלון.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות". הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות. בחודש נובמבר האחרון יצא לאור ספר הביכורים של סאם זיברט, "קלוז'ר". להשיג בחנויות הספרים, באתר המחבר ובנייד 050-5269378.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
אז מה בעצם הוכחת? היא הרי הצהירה מראש שהיא נפגשת עם הבוס לפגישות עבודה.??